בתגובה למאמר "זה יכול היה להגמר ברצח" בנושא תקיפת מבוגרים להט"בים
פורסמה באתר גוגיי (http://www.gogay.co.il/content/article.asp?id=7461)

הקהילה שלנו צריכה לשבת ולבדוק מהיכן מגיע הרשע. אני מאמין שהוא מגיע מתוך הזרות, מתוך חוסר ההיכרות. וכואב שדווקא אלו שיש להם את האומץ להציץ מהחלון ולנסות להכיר אנשים חדשים, הם גם אלו שחשופים לאותם פורעים.
קשה לי להאמין שזו המשטרה שתצליח לשנות את התרבות האלימה בחברה שלנו - זו תרבות שנרכשה דרך הטלויזיה, הצבא, הקפיטליזם. לדעתי הדרך היחידה להתמודד עימה היא חינוך. חינוך לערכים, חינוך להיכרות בין בני אדם. חינוך לאנושיות.
שישה צבעים נמצאת כאן כדי להרחיב ולהעמיק את ההיכרות בין חברי הקהילה, ואני מקווה שדרכנו תצליח לשנות את התרבות האלימה וליצור בישראל מקום שכיף לחיות בו.

מבוגרי וקשישי הקהילה הם קהל נחבא אל הכלים - זו תופעה חברתית שהתרבות שלנו יוצרת. אני קורא לכל אחת ואחד מאיתנו לבדוק עמוק בבטן, כמה חברות וחברים להט"בים מבוגרימות יש לו. התשובה תהיה תמיד פחות מדי. קחו את עצמכם והכירו מבוגר נוסף, כדי להפיג קצת את הבדידות שלכם ושלו. וכדי לעשות את המקום הזה למקום שיותר נעים לחיות בו.

ברוך אורן, יו"ר שישה צבעים ולשעבר ראש המטה למאבק באלימות נגד להט"ב

"אנחנו באמת פטריאכליים!" קראה לעברי קורנליה. "כן, אנחנו כתבנו בהזמנה שרק מנכ"לים יכולים להשתתף בסמינר האסטרטגי, ושלכל שאר המשתתפים לא תהיה זכות דיבור. זה פטריאכלי ולא פמיניסטי".
וואו. יש משהו בדבריה. אבל מצד שני - איך יוצרים סביבה נוחה לדיון שבה גם פעילים ותיקים, או אפילו ותיקים מאוד, יושבים לצד א/נשים שעדיין לא בטוחים למה צריך בכלל דגל גאווה? ואיך הופכים את הדיון לממוקד ותכליתי?

זו השאלה שהעסיקה אותנו ביום שני האחרון, כשעמדנו לפני משלוח ההזמנה לסמינר האסטרטגי לקהילה הגאה 2009, אירוע שאנו עורכים פעם בשנה. זהו ניסיון דיי אופטימי לאסוף פעילים מכל גווני הקשת הגאה, ולאפשר להם מרחב נעים לדיון על מצב הקהילה, סוגיות עקרוניות ואסטרטגיות בחיי הקהילה הגאה בישראל ולחשוב ביחד על רעיונות לשיפור מצב הקהילה בארץ.

כל שנה הסמינר מצליח לעורר בנו שאלות תהומיות ותהיות קיומיות. אם בשנה שעברה שאלנו "איך נרתום את ארגוני הקהילה הגאה להשתתף?", השנה אנו שואלים "איך נצליח לארגן דיון ממוקד וענייני?".

תגובה אחרת שקיבלנו הייתה: אני לא משתתף כי זה בשטח כבוש. התשובה שלי הייתה כמעט אוטומטית, בציטוט חכמי פלטפוס: "לא בכפיה, הכל ברוח טובה" - אם לפחות 10% מהמשתתפים בפועל יגידו שזה מפריע להם, אני מצידי מקיים את הסמינר במיקום אחר.

בקיצור.. If you can't stand the heat, get out of the kitchen (or at least switch on the air conditioner)

להדפיס ולשמור: קופון הנחה לרכישת היומן במסיבת ההשקה של היומן, מוצ"ש 23/08/2008, מועדון הroof46, תל-אביב

השנה זה הולך להיות בגדול. אנחנו באמת משקיעים כל מה שאפשר להשקיע כדי להוציא לאור יומן עשיר יותר באירועים! אז מה אם שנה שעברה הזנו 800 אירועים! השנה יהיו יותר!

כל תריסר הארגונים שהשתתפו בשנה שעברה, עמלו בחודש האחרון ואספו פרט לפרט, כדי לעדכן, להוסיף, לקשט ולשפצר את היומן החדש (פרט לאדם לאדם, שביקש לגרוע את עצמו מהיומן (כן, גם אנחנו שאלנו את עצמנו למה בדיוק הכוונה. אולי זה אומר שהארגון נמצא בסוג של תרדמת).

אבל כפי שאמרנו, אנחנו לא מסתפקים בזה, ויצרנו קשר עם תריסר ארגונים נוספים, שנשארו שנה שעברה מחוץ ליומן פשוט כי לא היו מספיק מתנדבים בצוות היומן כדי לכלול אותם. אנחנו מדברים על ארגון אישה לאישה, בית נשים פמיניסטי, אלקאווס, גברים בדרך לזוגיות ועוד.

הרעיון שעומד מאחורי הוצאת היומן לאור פשוט: ללמד את ארגוני הקהילה הגאה לתכנן. פשוט כך.
אם צריך להגיש שנה מראש את כל הפעילויות, או לפחות את החשובות שבהן, הרי שחייבים לתכנן מתי יתקיים המצעד, מתי אירוע סוף השנה, סדר הפסח וכו'. האמת? אלו גם ככה אירועים שכל ארגון יודע בדיוק מתי הם יתקיימו גם בעוד 20 שנה. אבל זה בדרך כלל לא מופץ ולא מונח על השולחן. וככה קורה שוב ושוב שאירועים מתנגשים. לפני חודש זה היה כשכנס סקס אחר, אחד האירועים החשובים ביותר בשנה הגאה, התנגש באירוע שהפיקה הועדה לזכויות הלהט"ב בלשכת עורכי הדין, ושניהם נערכו בדיוק באותו ערב. התוצאה? קהל המוזמנים היה צריך לקרוע את עצמו בין אירוע א' שהוא יותר חשוב לאירוע ב' שהוא עוד יותר חשוב.

מאמץ נוסף שרץ במקביל - אירוע השקה. כמו שאמרנו צריך לתכנן, אבל צריך גם להפיץ את המידע. חייבים להודות ששנה שעברה אף אחד לא ידע על קיום היומן, ובעצתו של איתי פנקס, חבר מועצת עריית תל אביב, החלטנו השנה להפיק אירוע השקה רשמי ליומן (אגב, התאריך של האירוע נקבע כבר בעת הוצאתו לאור של היומן הקודם :-)

אז תרשמו לעצמכם את התאריך ביומן, מוצאי שבת ה-23 לחודש, בשש בערב. מה בדיוק יקרה שם? את ההפתעות הללו נשאיר לסוף הסרט!

ואגב, יחידים, קבוצות וארגונים המעוניינים להזמין יומן במחיר מוזל, יכולים לעשות זאת ע"י משלוח פרטי קשר שלהם לצוות היומן yoman@6tzvaim.com - הזמנות שייסגרו לפני התאריך 18/8 יזכו את מזמיניהם בהפתעה נעימה: 50% הנחה.

גאים להציג:הסלון הורוד בחדרה

אז.. למי שלא קנה עיתון, להלן קישור לכתבה

בסוף השבוע האחרון העלנו לאתר שתי"ל, המתמחה בפרסום מודעות דרושים למגזר העמותות והמלכ"רים בישראל. מודעת דרושים עבור רכז/ת מתנדבים. הכל היה נחמד וחביב. מנהל האתר של שתי"ל, עבר על המודעה ביום ראשון בבוקר ופרסם אותה.

עברו להן 24 שעות תמימות של שקט, בהן לא קיבלנו תגובות כלל. ביום שני בבוקר, להפתעתינו, החל הטלפון לצלצל. בטלפון הראשון דיברתי עם אישה, שמתוך הניסיון שהיא הציגה בטלפון, היא צריכה להיות כבת 40, בעלת תואר אקדמאי ויכולות מקצועיות מרשימות. כמעט התביישתי לשאול, אבל - את כל כך מוכשרת, איך זה שאת מוכנה לעבוד תמורת שכר סטודנט? הפתעה היתה משותפת כנראה גם לי, וגם לצידה השני של שיחת הטלפון. "אבל זה לא כתוב במודעה שלכם".

מה? הייתכן שחנן הוריד לי תוכן מההודעה? לא סביר.

בטלפון הבא כבר הייתי יותר חכם, ושאלתי - "מהיכן שמעת על המשרה?". התשובה לא איחרה להגיע - "אתר alljobs". רגע, אבל אני לא פרסמתי שם, וגם רישיון השימוש בתוכן שהצבתי באתר שתי"ל הוא creative commons, כלומר, אסור להעתקה ולשימוש מסחרי. נניח שalljobs רצו לעשות לי טובה - עדיין היו צריכים להתקשר ולבקש רשות שימוש, לא?

ומה פתאום הם עורכים מחדש את ההודעה שלי?! !@#$ %!# $% !@#$%

כך חלף לו יום שני, עם מבול של טלפונים לא מתאימים כלל, וכל מיני אנשים זועמים על החוצפה שלי להציע שכר סטודנט לאנשים בני 40. נו באמת. כל מתקשר כזה הפניתי לשירות הלקוחות של alljobs, שיתלוננן שם על שירות הדב שעשו לו.

היום בבוקר החלטתי שהגיע הגבול. התקשרה אליי עוד מועמדת. השיחה נסובה כך:
מועמדת: "שלום, אני מתקשרת לגבי המודעת דרושים שלכם. תוכל לספר לי קצת עליה?"
אני: "אני קודם צריך לשמוע ממך היכן ראית את המודעה"
מ: "באתר alljobs"
א: "אם כך, הרי שהם השמיטו כל מיני פרטים מהמודעה וגרמו לשנינו עוול"
מ: "אולי בכל זאת תספר לי קצת על המשרה?"
א: "אבקשך בנימוס להמתין מספר שניות, אני מעלה את המודעה המקורית ואקריא לך אותה.
(כאן הקראתי לה את תוכן המודעה שזמין בקישור הזה וכגיבוי גם כקובץ מצורף בתחתית העמוד, כי שתי"ל יסירו את המודעה תוך כמה ימים)
א: "אם זה עדיין מעניין אותך, אשמח אם תוכלי להעביר אלינו קורות חיים."
מ: "לא, זה ממש לא מתאים לי."
א: "אם כך אני מציע שתפני את תלונותייך לשירות הלקוחות של אתר alljobs, זה מה שאני ממליץ וזה מה שאני הולך לעשות כעת"

שניה, רגע לפני שמתקשרים לalljobs, אולי כדאי לברר מה בדיוק הם פרסמו? אז נכנסתי לגוגל וחיפשתי "פרדס חנה רכז מתנדבים alljobs". בינגו! קיבלתי את הדף הבא (מצורף גם בתחתית העמוד כגיבוי) - אוי, שילכו לעזאזאל, הם העתיקו את הפסקה הראשונה, ומחקו את כל הפרטים הקטנים! אוף!!!!

אחוז זעם התקשרתי לשירות הלקוחות. רציתי גם להקליט את השיחה, אך לצערי לא היה מקום בפלאפון. מבטיח שאנסה להקליט את השיחה עם עורכת הדין שלהם.

אני: "שלום, עם מי אני צריך לדבר על בעיות משפטיות שיש לכם באתר?"
מוקדנית: "למה אתה מתכוון? אולי אני יכולה לעזור?"
א: "אתם מפרסמים באתר תוכן המפר זכויות יוצרים שלי"
מ: "תוכל לתת לי את האימייל כדי שאוכל להעלות את המודעה?"
א: "אין צורך. מדובר במודעה מספר 826239"
מ: "לגבי רכזת המתנדבים?" [לשון הנקבה במקור]
א: "לגבי רכז או רכזת המתנדבים, כן."
מ: "זו מודעה שהגיעה מאתר שתי"ל"
א: "זו מודעה שאתם העתקתם בניגוד לחוק מאתר שתי"ל, ואני טרוד בימים האחרונים בטלפונים מאנשים שכלל לא מתאימים, משום שאתם השמטתם חצי מתוכן המודעה ועוד לא טרחתם להציב כאן קישור לתוכן המקורי"
מ: "אנחנו לא יכולים לציין מי החברה שפרסמה את המודעה"
א: "אנחנו לא חברה, אנחנו עמותה ואנחנו דורשים שתפרסמו את כל פרטי המודעה. מה זאת אמרת אתם לא יכולים? מי עוצר אתכם?"
מ: "אנחנו לא יכולים"
א: "אבל אתם עוברים על החוק!"
מ: "אנחנו לא עוברים על החוק, אני לא יודעת. אני אבקש שיחזרו אלייך. מה הטלפון שלך?"

אחרי איזה רבע שעה חזרה אלי קרן, ואת השיחה איתה כבר הקלטתי (אפשר לשמוע כאן), כי אי אפשר היה לסבול את זה יותר. נראה לי שהגיע הזמן לתביעה ייצוגית נגדם.

אז ככה יצא, שבוגר קורס המדריכים הגאים, וגם דרך אגב אחלה גבר שהוא עיתונאי וגם עורך דין ומה לא.. ובקיצור כולנו קוראים את כל הדברים שהוא כתב בזמן הורוד וממשיך לכתוב, אז מה? הוא פוצח בקריירה חדשה - הנחיית ערבי שירה בציבור ביפו.

לא כל כך ברור מה הולך להיות מזה, אבל אנחנו נהיה שם כדי לראות את זה מקרוב. זה הולך להיות קהילתי, ובגלל שזה ליד הים אז בטח יהיה חם (ודביק) :-)

(הערה: האחריות המשפטית על הקובץ המצורף היא של גור רוזן, שביקש מאיתנו להפיץ אותו.)

במסגרת הכנות חוברת תיאור הפעילויות שלנו, הנדרשת לשם הגשת הבקשה לקבלת פטור ממס הכנסה על תרומות - נדרשנו למצא סימוכין אקדמיים לטענה הכה נפוצה, ש-10% באוכלוסייה הם להט"ב (רק כדי להוכיח את הנפוצות, למרות שזה טריוויאלי: אצל ג'רי לוינסון וגם ניבי נאור). שריר כי אלו מסקנותיו של אלפרד קינסי אהובנו משנות ה-50,60 של המאה הקודמת. מסקנות שהסיק ממחקריו בקרב בתי סוהר ומוסדות נוספים. רצינו למצא את הרפרנס האקדמי לטענה הזו, ואולי לגלות על מחקרים יותר עדכניים שעוסקים בנושא הזה.
קצת חיפוש במנוע החיפוש האהוב עלינו והגענו לארגון לחקר המשפחה (איזה שם שמרני..) שמהר מאוד הוכיח את עצמו כארגון שמרני במיוחד ואף על גבול ההומופובי. בכל אופן אנו טורחים לציין את האתר שלו כאן, משום שהוא מביא סקירה ביקורתית על רשימה ארוכה של מחקרים העוסקים במה שהוא מכנה "משחק המספרים". הסקירה היא בעצם סיכום של הרצאה שנתן ד"ר קירק קמרון (Dr. Kirk Cameron) תחת הכותרת "משחק המספרים: כמה אחוזים מהאוכלוסיה הם גייז?" בכנס של Accuricy in Media בוירג'יניה ב-1993.
לא נעים במיוחד לקרא את מה שיש לו לקמרון להגיד, גם בגלל שהנתונים נמוכים ממה שידענו, וגם משום שמכל משפט שהוא אומר, עם כל הזהירות האקדמית והיהירות של קורס שיטות מחקר, עדיין נודף ריח חריף של "עוד פסקה או שתיים ואני אצליח להחזיר אתכם בחזרה לארון".

בכל אופן, אם אתם צריכים ביבליוגרפיה לנושא עשרת האחוזים הארורים - קחו בחשבון שאתם מבקרים בחצרו של השטן, שימו אטב כביסה על אף וציללו: http://www.familyresearchinst.org/FRI_AIM_Talk.html
ואם אתם רוצים להבין עד כמה הכתיבה של קמרון היא הומופובית, תוכלו להתרענן בחוברת ההסבר של ארגון הפסיכולוגים האמריקאי לגבי מין ומגדר, שמזכיר לנו שלא רק שהמספרים לא כל כך חשובים, אלא שהם כל כך לא חשובים.

כן, זה סוג של סרט הומו-לסבי-בי-טרנס. כל המצעדים האלו, הפסטיבלים והכנסים האקדמיים, ובכלל, עומס הפעילות הקהילתית של חודש הגאווה, הצליחו להשאיר אותנו קצת בלי אוויר לנשימה. זה בערך החודש הכי עמוס בשנה.
השבוע הספקנו: לצלם פאנל על המצעד בירושלים שנערך בלשכת עורכי הדין, לצלם (כמעט) את כל כנס סקס אחר, לפתוח דוכן הסברה על העמותה בכנס, לארגן רשימת מתנדבים לסיוע במצעד הגאווה בירושלים.. ורגע, צריך גם ללכת לעבודה, לאכול ולישון...

טוב. חוץ מהבכיינות הרגילה, יש גם חדשות מהממות. שבוע שעבר הצלחנו להתקין לראשונה את CiviCRM, שהיא מערכת מדהימה לניהול פרטי קשר של מתנדבים ופעילים בעמותות. השינוי באופי העבודה שלנו הוא מיידי. פתאום כל אחד מהפתקים במשרד מסתובב כמו לממינג, עם שעון זמן שסופר אחרונית, עד קיצו. כן, כל הפתקים הללו יכנסו לתוך הCiviCRM (ברשותכם, אני אעברת את שמו ל-מק"ל - מנהל קשרי לקוחות). כל כך הרבה דפיות למחזור...

בין היתר עבדנו השבוע גם על הקלדת מאות הדפיות שאספנו במצעדים השונים, של א-נשים שאמרו שהם מתעניינימות בפעילויות של שישה צבעים. יש עוד עניין טכני קטן עם המק"ל, שמונע מאיתנו לשלוח באמצעותו דואר אלקטרוני להמונים, אבל זה ייפתר בקרוב, ואז נוציא לכל הרשומים בדפיות מכתב היכרות קצר, כדי שיכירו יותר טוב את שישה צבעים ואת הפעילויות שעניינו אותם.

עוד משהו קטן. השבוע יצא לנו להציג את פרויקט הטלויזיה הקהילתית, "מה קורה?", בקבוצה לבני הגיל השלישי באגודה. הקבוצה מאוד התלהבה מהפרויקט ואנו מקווים בהחלט לשיתוף פעולה עימם.

עד כאן להבוקר :-)