אויש, יש כמה דברים בחיים שקשה להתמחות בהם, אבל אם לא יודעים אותם פרפקט, יום אחד אתם מתעוררים ומגלים שפישלתם בגדול, והשוטרים בדרך.
אחד מהם הוא נושא הגופנים וזכויות היוצרים.
לאחרונה ביקרתי בכנס של איגוד האינטרנט הישראלי, ושם פגשתי זוג מבוגר שטען כי חברת מסטרפונט איימה לתבוע אותם אם הם לא יפצו אותה בכארבעת אלפים שקלים חדשים על כך שהם השתמשו בגופנים של מסטרפונט באתר שלהם. הזוג המבוגר טען כי הוא הוריד את הגופנים דרך קישור שטען "להורדת גופנים בחינם". אבל מה? בכינוס הרצה עו"ד שמתמחה בנושא משפט ומחשבים, והוא הסביר לזוג המבוגר שיש סיכוי שהם אכלו אותה ובגדול. כל דבר שמעלים לאינטרנט, כידוע, נצפה ע"י כל משתמשי האינטרנט, ומי שעושה דבר טיפשי באינטרנט, יוצא מאוד טיפש.
לכן חשוב להקפיד על שימוש בגופנים שיש להם רישיון חופשי.

גופנים חופשיים בעברית

* קיט הגופנים קולמוס (גרסה למק גרסה לחלונות)
ביררתי ישירות מול יוצר הגופנים בקולמוס, מקסים יורש, והוא אישר שמותר להשתמש בהם למטרות הוצאה לאור וכדומה, ללא צורך בבקשת רשות. אגב, זו מדיניות שונה מהמדיניות של יצרני הגופנים הקנייניים: חברת מסטרפונט וכן חברת סלע מגבילות את הסכם השימוש בגופנים למחשב בודד או אתר אינטרנט בודד, ואינן מתירות שימוש בגופנים להוצאה לאור (לגבי זה, אני מציע שתבררו איתם ישירות, אני לא משפטן.)

אם אתם בתחושה שמצאתם עוד פונט מגניב שהוא חופשי, תוכלו קודם לבדוק אצל חברת מסטרפונט ואצל שמואל סלע, ששניהם משווקים גופנים המוגנים בזכויות יוצרים (ואינם חופשיים).

גופנים חופשיים באנגלית

* קיט הגופנים "Core Fonts" שחברת מיקרוסופט שיחררה ברישיון תוכנה חופשית (GPL) לפני כעשור.

* קיט הגופנים שחברת RedHat שיחררה, הוא חופשי לכל שימוש ומותר להפצה לפי רישיון GPL.

עוד קישורים:
סתם כיוון שכבר דיברנו על זה, >a hre"http://www.oooninja.com/2008/02/metrical-equivalent-fonts-and-font.html">כאן יש הסבר איך לעשות החלפה אוטומטית של גופנים במסמכים שאתם פותחים, לפי קריטיריונים של גודל וצורה.
וכאן אפשר ללמוד איך מתקינים גופנים בלינוקס.
דבר נוסף - לאנשים להם יש חלונות על המחשב, מותר להשתמש גם באוסף הגופנים של ויסטה, אותו ניתן להתקין דרך הקישור הזה (אגב, ייתכן וגם למשתמשי לינוקס, שיש להם על המחשב חלונות, גם מותר).

עודכן בתאריך 2008-08-10: אישור ממקסים יורש לשימוש בקולמוס למטרות הוצאה לאור.

עודכן בתאריך 2010-02-23: אישור ממאיר סדן לשימוש בפונטים שבאתר www.oketz.com לשימוש עמותת שישה צבעים למטרות לא מסחריות בלבד, גם באינטרנט וגם בהוצאה לאור. גם עיון בפונטיה של בן הניב רישיון שימוש דומה.

עודכן בתאריך 2015-02-19: בפרויקט סידור פתוח יש מאגר של מעל 40 פונטים בעברית ברישיונות שימוש מתירניים, וכן הסבר מקיף על רישיונות השימוש בפונטים.

ארגון ידידותי הזמין לאירוע התרמה גדול. הוא הציע שנשלם 200, 360, 500 או 1000 ש"ח כדמי כניסה להופעת ההתרמה - וכתב שבכל מקרה - "התרומה מוכרת לצרכי מס לפי סעיף 46א". ולכן "רוכשי הכרטיסים יוכלו ליהנות מהאפשרות להחזר מס של 35% משום שלעמותה יש טופס 46א."

מייד פניתי אליהם וביקשתי שיבחנו את ההשלכות של הפרסום הזה.
קודם כל זוהי הטעיה, ותורם שתרם 800 ש"ח מתוך ציפייה לקבל 35% החזר מהסכום, עשוי להתבאס מאוד עליהם (ואולי אפילו לתבוע נזיקין).
ומעבר לכך, זה עשוי לעורר את מחלקת החקירות והמודיעין של מס הכנסה, לבדוק האם הם משתמשים ברישיון שניתן להם במסגרת אישור 46א באופן תקין - כי המודעה הזו לכאורה מראה שהם מפרים את ההרשאה שניתנה להם - הרשאה לתת קבלות תרומה מוכרות לפי 46א, רק עבור תרומות.

מהו סעיף 46א?
סעיף 46א לפקודת מס הכנסה, מאפשר לאזרחים להשתתף בפעולה הממשלתית. במקום לשלם מיסים למדינה ושהמדינה תחליט לאן לנתב את כספי המיסים - הסעיף הזה אומר - לאזרח יש אפשרות גם להיות שותף, ולתרום חלק מכספי המיסים שלו ישירות לארגונים שמוצאים חן בעיניו. כמה להיות שותף? עד כמות מס ההכנסה ששילמת באותה שנה שבה תרמת. ועד 30% מההכנסה החייבת במס הכנסה שלך באותה שנה.
למעשה המנגנון הזה מתאים בישראל רק למי שמקבל בעלי משכורת חציונית ומעלה - משום שרק הם משלמים מס הכנסה.
לאיזה ארגונים? רק לארגונים הפועלים לטובת כלל החברה בישראל, אשר קיבלו אישור מיוחד מועדת הכספים של הכנסת להיות מוגדרים כ"מוסד ציבורי" לפי פקודת מס הכנסה.

מהם התנאים לזיכוי במס עבור תרומה?
א. נדרש שהתרומה תהיה אכן תרומה. תרומה היא כסף או סחורה שנתרמת ללא קבלת תמורה. אם תרמת כסף אבל קיבלת בתמורה לכך שירות או סחורה, למשל חולצה או השתתפות בהגרלה, הופעה וכו' - זו איננה תרומה אלא מכירה.
ב. על הקבלה צריך להיות כתוב: (1) שזו קבלת תרומה, (2) שם התורםת ו (3) שלעמותה יש אישור 46א.
ג. צריך לתרום בסכום שנתי כולל של מעל 180 ש"ח. אפשר שהסכום הזה יתפזר בין כמה עמותות.
ד. רק שליש מסכום ההכנסה השנתית של התורם באותה שנה, יוכר לזיכוי במס. אדם שמשתכר 10,000 ש"ח בחודש, יקבל זיכוי על תרומות בסך 12*10,000/3 כלומר התרומה המקסימלית עבורו בשנה היא 40,000 ש"ח.
ה. יש לשלם דיי מס הכנסה כדי לקבל את הזיכוי. למשל, אותו אדם מהשורה למעלה שתרם 40,000 ש"ח, נדרש שישלם לפחות 14,000 ש"ח מס הכנסה בסך הכל שנתי, כדי לקבל את מלוא הזיכוי במס לו הוא זכאי.

מהם השלבים לקבלת הזיכוי במס?
א. צריך כאמור לעבוד ולהתפרנס מעל 6,000 ש"ח בחודש, כדי לשלם מס הכנסה.
ב. צריך לתרום לעמותה שיש לה אישור 46א' מועדת הכספים, ולקבל קבלת תרומה.
ג. צריך להגיש את קבלות התרומה לשלישות אצל המעסיק. לחלופין, להגיש דו"ח כספי שנתי למס הכנסה.
ד. המעסיק יעביר לתלוש המשכורת הבא שלך זיכוי בסך 35% מסך התרומה שלך, במידה והתרומה עמדה בתנאים הנדרשים. אם הגשת דו"ח, לאחר שזה ייבדק, תקבל מכתב עם סכום הזיכוי/חוב במס המגיע לך, ותתבקש לתת מספר חשבון בנק לזיכוי או לגשת לשלם את החוב.

אז ת'כלס, מה אתה מציע לאותה עמותה לעשות?
יש 3 אפשרויות.
אפשרות ראשונה ופשוטה, היא להשמיט את ה"התחייבות" מהמשפט שפרסמו, ולציין משהו כמו "תרומות לעמותה (פרט לתשלום הכניסה לאירוע) מוכרות לצרכי מס לפי סעיף 46א".
אפשרות שניה - לקבוע מחיר כניסה לאירוע, למשל 200 ש"ח, ולציין שכל סכום מעל 200 ש"ח ייחשב לתרומה המוכרת לפי סעיף 46א. במקביל, יש להוציא קבלות מסוג "קבלת מכירה" אשר אינן מאפשרות זיכוי במס, עבור התשלום של ה-200 ש"ח הנדרשים לכניסה לאירוע; וכל שקל נוסף מעבר לסכום זה, יש להוציא בקבלות מסוג "קבלת תרומה" לפי המצוין בסעיף "מהם התנאים לזיכוי במס עבור תרומה?".
אפשרות שלישית - לציין כי הכניסה חופשית לאירוע, ולכן מחיר הכניסה הוא 0 ש"ח ולמעשה, כל שקל, החל מהשקל הראשון שמתקבל, הוא למעשה תרומה. במקרה כזה, כמובן, כל התשלום יהווה תרומה, ולכן יש להוציא קבלות מסוג "קבלת תרומה" לפי המצוין בסעיף "מהם התנאים לזיכוי במס עבור תרומה?".

אתמול השתתפתי בכנס בנושא מנהיגות מתנדבת.
היה קצת מבאס, כי כל הכנס לא דיברו על סוגית הליבה - מה המשמעות הפוליטית לכך שארגוני החברה האזרחית מנוהלים ע"י ועדים מנהלים מתנדבים? האם העובדה שהועדים המנהלים מתנדבים מקדמת ערך כלשהו מערכי החברה הישראלית או שהיא מגדילה את הפערים החברתיים ללא כל צידוק? ובכל זאת, זכיתי להתחכך שוב בכמה ידידים טובים ואוכל משובח, תרומת ה"קהילה המתנדבת לתרום" של יהדות ארה"ב. אז תודה ליהדות ארה"ב.

כמעט הצלחתי להשתתף במעגל שיח בנושא "מימוןהמונימות" שהורכב בעיקר מגברים, אבל איכשהו המזל צלח וחמקתי מהמעגל הזה, שהתקיים לצד המעגל שבו כן השתתפתי. עד כמה שהצלחתי לשמוע מהיכן שישבתי, מעגל ה"מימוןהמוניםות" בסופו של דבר בעיקר כ3-4 הרצאות של אנשי מקצוע שמסבירים ש"מימון המונים זה אפשרי וכדאי לכםן!" ופחות כלל הדרכה משמעותית לגבי יצירת קמפיין מוצלח. כך שנסתפק בנתיים במדריך המהפכני למימוןהמונימות, שכתבתי כבר במקום ובזמן אחר.

מעגל השיח על מימוןהמונימות

לפיכך, החלק הבאמת מעניין בכנס היה - מעגל שיח בנושא "מי עובד אצל מי - על יחסי הועד המנהל והדרג השכיר בעמותה". זה קצת מצחיק שבמפגש הזה היו כמעט אך ורק נשים, אך ורק נשים המכהנות כיו"ר ועד בעמותות שונות, ורובן ככולן דיברו על הצורך "להשליט היררכיה" ועל הקושי לשדר סמכותיות כאשר את אשה צעירה (30+ או 40+) מול הדרג השכיר שלרוב מבוגר יותר.

מבנה הדיון הורכב באופן רך משאלות מנחות. התחלנו בסבב "שם, ארגון, ולמה אתה כאן" ומשם נתבקשנו לצייר את מערכת היחסים לפי דעתי בין הועד לדרג השכיר (שאלה - לצייר רצוי או מצוי? תשובה - הכל הולך). אני ציירתי ציור של יין ויאנג.

בסבב הבא ניסינו להבין ביחד, מתוך הציורים שכולם ציירו - מה אפשר ללמוד? נשאלנו האם אנחנו רואים ציור שמזכיר או מעורר בנו משהו. פרט לאשה נוספת שציירה את סמל היין ויאנג כמוני, בלטו לעייני ציור של איש הולך עם כלב, כשרוב שאר הציורים היו למעשה תרשימי זרימה ודיאגרמות קוביות היררכיות. נשאלנו - מה הרצוי ומה המצוי? למה ציירת את מה שציירת?
עו"ד אסתי שמאמה, יו"ר עמותת "אח בוגר אחות בוגרת", סיפרה על מאבק ליצור היררכיה בארגון בין הועד המנהל לבין המנכ"ל, כאשר המנכ"ל שולט במידע ונדרש מאבק כדי לזכות ולשלוט במידע. היא הסבירה שתפקיד היו"ר הוא תפקיד התנדבותי קשה מאוד, בכך שנדרש ממך להתעמת כל הזמן עם אנשים שהארגון ומטרותיו חשובות להם. חיזק את דבריה יובל רחמים, יו"ר "חוג ההורים - פורום המשפחות - משפחות שכולות למן שלום, פיוס וסובלנות" - הוא אמר שאין ואקום, וכאשר הועד אינו מפעיל סמכות, אז הצוות השכיר ימשוך קדימה. לכן התפקיד בועד דורש "ללכלך את הידיים". יפה פרידמן, מ"המשמר החברתי" "העמותה לכלכלה בת קיימא", אמרה שלעיתים כחברת ועד את נדרשת להסתכסך עם חברי הועד האחרים כדי לשכנע בצדקת דרכך, ולכן יש הבוחרים לוותר על ההשפעה ולפרוש מהועד. בתגובה, תמי חיימובסקי, יו"ר "רעות" המפעילה בית חולים ומרכז שיקומי, אמרה כי פעמים רבות נדרשת עבודה קשה מאוד, לעבור דירקטור דירקטור ולשבת איתם לפגישות, וכי למען העמותה נדרש להלחם. כמו כן אמרה כי הכנה היא כלי עבודה משמעותי, והכנת העובדים לשינויים ולאתגרים, השיחה על הקשיים הופכת אותם לאנושיים וברי השגה.

מעגל השיח "מי עובד אצל מי?"

בהמשך נשאלנו מהו בעצם ה"הסכם העסקה" שלנו בועד המנהל והאם הדברים עובדים בפועל "לפי ההסכם"? נתבקשנו לספר על מקרה שבו הועד מצא את עצמו מנסה להגדיר ו/או להעריך ו/או לבחון את תפקידיו מול הדרג השכיר, ונשאלנו האם בכלל יש בעמותה שלנו נהלים כתובים וברורים להתנהלות הועד המנהל? האם שיח כזה של הגדרת תפקידים ומערכות יחסים מתקיים בשגרה, או שראינו אותו מתעורר בזמן משבר ספציפי? מהשיחה עלתה ההמלצה לדבר על הנושאים הללו מדי פעם בפעם, עוד לפני שמגיע המשבר. רשמתי לעצמי: כל פעם שמצטרףת חבר/ת ועד חדש/ה, ומדי פעם בפעם, להעלות ביחד את הגדרות התפקיד שלנו חברות/י הועד, של הועד כולו, של הדרג השכיר, של המנכ"ל/ית, את הסמכויות, האחריות, לאפיין את מערכת היחסים, את הציפיות. מה התפקיד שלנו ומה התפקיד שלכם. זה תורם לוודאות במערכת.
טיפ נוסף שקיבלנו, למרות שלא ממש הספקנו לדבר עליו לעומק, היה בנושא זרימת המידע בין הדרג השכיר, שיש לו את המונופול על המידע בארגון, לבין הועד המנהל, שנאלץ להסתמך על הדרג השכיר כדי להבין את הזירה וכדי לקבל החלטות של מדיניות. תמי חיימובסקי מ"רעות", המליצה פשוט להסביר מה הסיבה שבגללה נדרש המידע הנוסף. כי אחרת, נטיית הלב של העובדים היא להניח שמדובר בביקורת על ביצועיהם ואז הם נוקטים בהתנגדות. וגם לקחת בחשבון שהדרישה של הועד המנהל מהדרג השכיר לעמוד ביעדים, היא בעייתית ומאתגרת. המנחות משתי"ל המליצו בחום לקיים הערכת ביצועים ותפקוד שאיננה שיפוטית. במקום שיפוט, לדבר בשפה של שיקוף ואיתגור. הדרג השכיר חושש שבקשות המידע הן צעד ראשון בדרך לנזיפה בו על ביצועיו. שפה של שיקוף ואיתגור, קביעת יעדים וחגיגת ההצלחות, תצליח לאשרר לדרג השכיר שבקשות המידע נועדו בראש ובראשונה כדי לקדם את מטרות העמותה, מתוך מקום של שותפות. וזה עשוי לרתום אותו לשיתוף פעולה.
מדי פעם הבליחה מאחורי הקלעים השאלה היסודית - כיצד מניעים חברי ועד מנהל אשר הינם מתנדבים בעצמם? מה האינטרסים שלהם? באופן מפתיע, דורון בכר העובד בעיריית רעננה, היה שם מהצד השני של המתרס, כעובד שכיר, ביקש מאיתנו להביט במראה ולהבין את האינטרסים שגורמים לחברי ועד מנהל לכהן בהתנדבות בועד. למעשה חברי הועד המנהל נדרשים "לגזור את הסרטים" כדי שיוכלו להציג בפני האסיפה הכללית הישגים. הם נמדדים למעשה בתקשורת. הדברים של דורון העלו פצע כואב לשולחן ואכן נבעטו מיידית אל מחוץ לשיחה, ובכל מקרה זה כבר היה סוף הזמן והיה צריך ללכת.

אה, וגם קיבלנו דף של שתי"ל עם הסבר על ה"דרכים המומלצות" לפעול בועד המנהל, דף שגרם לי להתעצבן קצת ולהרגיש שהדיון שניהלנו היה כ"כ מיותר, כשלמעשה המנחות של המעגל יודעות את ה"מסקנות" מראש. נו שוין, צירפתי לכםן כדי שתרגישו קצת את כוחו של שתי"ל כארגון ייעוץ.

עדכון: תיקון טעות סופר, במקור נכתב 'אילנה בן עזרא' ותוקן ל'יפה פרידמן'. מתנצל על הבלבול.

יש 5 דרכים ישנות לשנות את השיטה -
שיטת גורבצ'וב "הסוס הטרויאני" "יאיר לפיד" - לעבוד על כולם שאתה הכי קומוניסט עד שתהיה ראש ממשלה, ואז להפוך את עורך ולהיות הכי קפיטליסט שאפשר. בקיצור, לעבוד על כולם ולעשות מה שבא לך.

שיטת המצביאים - לעלות על הכנסת עם טנקים ומרגמות... ולקוות שאחרי שתכבוש את הכנסת, תצליח להנהיג שיטת ממשל טובה יותר מזו שלהם, ותצליח לעצור את אלו שירצו לעלות עליך עם טנקים ומרגמות.

שיטת המדינה היהודית / הבנקים - לקבל הלוואות וכסף מבעלי ההון (רוטשילד) ואז לנסות להתמודד איתם כשהם מבקשים את הרווח על ההשקעה שלהם... בדרך כלל החזר ההלוואות הללו יהפוך את הניסיון להיות ברי-קיימא לבלתי אפשרי.

שיטת החוות האקולוגיות - להדגים את השיטה ולקוות שכולם יצטרפו. בדרך נתקלים בקושי לשרוד מחוץ למערכת הקיימת, ולפעמים מוצאים את הדרך להתחבר לשיטה - למשל - למכור שירותי הדרכה למשרד החינוך - מה שמפריע מאוד ליכולת להעביר את המסר שהמערכת הנוכחית היא הבעיה...

השיטה שאני מנסה להוביל היא אחרת: שיטה גלוקאלית. לעבוד הכי לוקאלי שאפשר - ולהיות שותף בקהילות רחבות וגלובאליות ככל האפשר. המקום שלי להשפיע הוא באמצעות ההחלטות האישיות שלי והדרכים שבהן ההחלטות מתבטאות כדוגמא אישית בתוך קהילות שאני שותף להן. ההחלטות הכי קטנות ואישיות הן הכי פוליטיות. עם איזה סבון להתקלח? מה לעשות עם נגר המים מהמקלחת? עם מי לשכב לישון בלילה? איזה אוכל אני מוכן לאכול? מה אני מוכן לעשות כדי להביא אוכל הבייתה? איפה אני רוצה לגור? באילו קהילות אני רוצה להשתתף? ואיזו השראה אני רוצה לעורר? ברמה המשפחתית? השכונתית? היישובית? הארצית?

השבוע האחרון היה עמוס במיוחד עבורינו במשרדי העמותה, ישבנו והכנו את כל החומר לקראת ביקורת המס שהתקיימה ביום רביעי. בין היתר אני (ברוך) התרוצצתי ברחבי הארץ ואספתי פנקסי חשבוניות, חלק מכם, הפעילימות, הגעתן אלינו למשרדים עם החומר, היו הפקדות, היו ספירות ובקיצור - הכל עמד יפה לביקורת. כשהחברים ממס הכנסה היו כאן הם ביקשו 2 מסמכים שהיינו צריכים ללכת לחפש להם - אבל מצאנו אותם בקלות (בעיקר בזכות העזרה של כל צוות הפעילים המסור) וכך הצלחנו לעמוד בדרישות הביקורת.

המבקרים הודיעו שהם בדרך כלל עורכים ביקורת לעמותות דת, והם התרשמו מאוד מרמת הסדר והדיוק של העבודה המשרדית שלנו. הם סיימו את הביקורת עם חיוך, כשדף סיכום הביקורת היה ריק מליקויים והערות לתיקונים. יפה מאוד, וכל הכבוד לכולנו! וגם לבנצ' הגזבר שמוביל במנהיגותו את הרמה המקצועית של מחלקת הגזברות בעמותה.

בנוסף, הסתבר כי ב27/5/2014 ניתן פסק דין בפרשה העגומה של שישה צבעים נ' בריל, בה הושאל ציוד למתנדב אך זה סירב להחזירו. למרות הסקפטיות שלנו לגבי מערכת המשפט, התביעה שלנו התקבלה באופן חלקי - כך שאנו מצפים לקבל את הציוד חזרה וכן הוצאות מסויימות לטיפול בתביעה. העתק פסק הדין טרם הגיע למשרדינו, וכשיגיע, נלמד אותו ונעדכן. בנתיים מוסרים שאבן גדולה נגולה מעל ליבנו ומעמסה משפטית-בירוקרטית עצומה הסתיימה לה בטוב.

בזירת הגאווה, אנו לגמרי מחממים מנועים בחדרה, חיפה, ראשון לציון ואשדוד, ונשמח להיות שותפים של כל קהילה שרוצה להפיק אירוע גאווה השנה :-) דברו איתנו!

ברוך אורן - יו"ר העמותה

סיפרתי להם פרטים רבים על העמותה והתנהלותה. הם ציינו שלדעתם יש להם תשובות על כל סעיפי הביקורת. הם התרשמו לטובה מסדר התנהלות העמותה וציינו כי אנחנו העמותה "הכי מסודרת" מבין העמותות שיצא להם לערוך להן ביקורת עומק.

תודה ענקית!!!! לבן ציון סליוז, המומחה מס'1 בארץ לענייני בירוקרטיה בעמותות!!! הניצחון הזה הוא במידה רבה ניצחון שלך, איש יקר ואהוב.

ותודה גם לכל שאר פעילות/י העמותה, אשר עומדים בגבורה בכל הדרישות המפורטות של נהלי העמותה, שנכתבו בפירוט הדרוש כדי לנצח בביקורות מסוג זה.

מאחל לנו 2014 מנוהלת תקין ועם ימבה פעילות! :-)

ברוך אורן, יו"ר

אני רוצה להודות. לכל מי שבאה. לכל מי שדואג ודואגת להעלות ולהשאיר את הנושא על סדר היום. הרשימה ארוכה, כי אנחנו קהילה שנרתמת באהבה להובלת מאבקים לשינוי חברתי. למיגור הגזענות. ליצירת חיבור בין מאבקים וקהילות. לאהבת חינם.

הגיע הזמן שהם יבינו. אנחנו ה99%. אנחנו מאוחדות סביב כל העולם. ואנחנו נחושות לשינוי מקומי, בדרך לשינוי עולמי.

אנחנו האנשים להן חיכינו. אנחנו הנשים הנכונים. עכשיו זה הזמן הנכון ביותר.

וזה פחות חשוב למי הצבענו. ופחות חשוב מי הם אלו שאוחזים במושכות. מה שחשוב זה שאנחנו השתנינו. ואנחנו מבינים שיש לנו את הזכות להיות חלק בחברה הזו. למרות שגם היום אנו חוות דיכוי, להטבופוביה, הדרה, מחיקה ואלימות - אנחנו העם, והעם דורשת צדק חברתי. ואנחנו נקבל צדק חברתי. כי אנחנו ה99%.

אנחנו השתנינו. והגיע הזמן שגם החוק ישתנה. הגיע הזמן שהם יבינו את זה. ושהם יעשו את זה.כי אנחנו בטח לא פראיירימות.

דרשנו את הקוטג' וקיבלנו. דרשנו את גלעד שליט וקיבלנו. דרשנו את קרנית פלוג וקיבלנו. דרשנו את דנקנר וקיבלנו. והערב אנו דורשות הגיוניזציה ביחס המדינה לקנאביס בכיכר רבין, והגיוניזציה ביחס המדינה לזכויות המיעוט כאן בכיכר הבימה. ולא נוותר עד שנקבל.

יובל אגרט, תודה על התמונה.

קודם כל יפה שיש מפגש כזה באמצע הסערה. אני מאוד מעריך את זה שאנשים טורחים לפנות את הזמן ולהגיע באמצע הסופה עד תל אביב הפקוקה כדי לדבר על טובת הכלל.

קצת חבל שלא הצלחנו להראות חזית כזו לפני הבחירות; עוד כמה מנדטים לאותם חברי כנסת בודדים שטרחו להגיע היום, ומצבינו היה מצויין.

לי מאוד קשה להגיע לאסיפות מהסוג הזה. אין באמת מגוון במפגשים הללו, כפי שענת ניר הזדרזה להעיד על התמונה. נשים, טרנס, בי, פריפריה, ארוניסטיםות, דרי רחוב, עובד/י מין, רוב הקולות הללו מושתקים.

דבר נוסף שמקשה עליי, זה שבמפגשים כאלו יש יותר תחושה של (תוסיפו במרכז המעגל מדורה) פולחן דתי / פולחן אגו, מאשר יש תחושה של דיון פורה. מרגיש לי שבסבב כזה, החשובים מדברים קודם, לשאר נותנים פחות מ-2 דקות לכל אחד - ובעיקר יוצאים עם ההרגשה החריפה, שההחלטות התקבלו כבר בחדר אחר, עוד לפני שהאסיפה הזו התחילה.

אולי צריך שנעבור כפי שעשו הטרנסים, לשולחנות עגולים. ולמנגנון קבלת החלטות מבוזר יותר, כזה שמאפשר למי שלוקח אחריות וטורח להגיע, להיות שותף גם לסמכות ולקבלת ההחלטות.

אני מוצא נחמה בכך שדווקא יאיר הוכנר הוביל את הפקת ההפגנה של מחר בערב, ומרגיש נוח להעדר מהפגישה. זה מעורר בי תקווה ליכולת של המגוון לנצח את הפולחן.

בברכת "תחריר-סילמן-פראוור-להטבופוביה: אותה מהפיכה", ברוך 'ההומו' אורן

נ.ב. תודה ל Lin Chalozin-Dovrat על הניסוח המדוייק מלפני שנתיים וחצי: מי זה העם ומה הוא דורש / לין חלוזין-דברת / 10.08.2011 / התצורה הפוליטית "תחריר" מיוחדת בכך שהיא מבקשת להגדיר מחדש את הפוליטי. המנדט של הנהגת התחריר הישראלית מותנה ביכולת להעמיד מנגנון משתף, ייצוגי ושוויוני

צילום: יובל אגרט, פייסבוק

בעמותה דימיונית "אלף" הוצא לקיים שיתוף פעולה עם עמותה דימיונית אחרת, "גד". העמותה "אלף" הינה עמותה אשר רוב הכנסותיה הינן מתרומות המועברות אליה באמצעות קרנות; ובהתאם לעמותות הנשענות על תמיכת ממשלה וקרנות, לעמותה "אלף" ישנו אישור על הגשת מסמכים (מקביל לאישור ניהול תקין אצל עמותות צעירות).
העמותה "גד", לעומתה, טרם השיגה הכנסות משמעותיות והיא פונה לעמותת "אלף" כדי לשתף פעולה בהקמת פרויקט משותף.

העמותה "אלף" מבקשת מהעמותה "גד" להציג לה 3 הצעות מחיר לכל הזמנת עבודה, ואכן כך קורה. עבור הזמנת העבודה הראשונה, מועברות לגזברות עמותת "אלף" 3 הצעות מחיר. הצעת המחיר הנמוכה ביותר, הינה מעוסק עצמאי בשם "גד" אשר באופן לא מפתיע, הוא גם אחד המנהלים בעמותת "גד".

דיון
בבואנו לשתף פעולה עם התארגנות בלתי משפטית או עמותה שטרם הוציאה אישור ניהול תקין, עלינו להתייחס לשיתוף הפעולה כאילו היה פעולת מיזוג. כלומר, מעתה יש לבחון את היחס אל מנהלות/י ההתארגנות כאילו היו חברי ועד מנהל אצלנו בעמותה.

סעיף 33(א)(2) לחוק העמותות קובע נחרצות:

לפיכך, אין זה תקין שמנהל בהתארגנות עימה אנו מקיימים שיתוף פעולה, יבקש למשוך שכר לעצמו באמצעות תלוש משכורת ו/או בהיותו עוסק עצמאי. יש בכך משום פסלות לכהונה כחבר ועד ולפיכך, פסלות מהעברת משאבים כזו לפי חוק העמותות.

פרק ב': נפרדים מהמנהל גד
הגזברות של עמותת "אלף" פנתה לפי הכתוב לעיל לגזברות של עמותת "גד" ואכן, הוחלט לסיים את תפקידו של המנהל גד בעמותת "גד". וראו זה פלא, מחליפתו בתפקיד הינה בת זוגו. האם כעת תוכל גזברות "אלף" לאשר תשלום לעוסק העצמאי "גד"?

כאמור, עמותה בשיעור קומה כעמותת "אלף", אשר עמדה בביקורת והוענק לה "אישור על הגשת מסמכים" (שהוא אישור שווה ערך לאישור "ניהול תקין" המוענק לעמותות צעירות) - עליה לעמוד בדרישות חמורות יותר מדרישות חוק העמותות, לגבי התנהלותה. על עמותת "אלף" האחריות לוודא כי לגופים עימם היא משתפת פעולה ישנו אישור ניהול תקין:

עם זאת, שיתופי פעולה משמעותיים רבים מתקיימים עם התארגנויות שאינן מאוגדות משפטית או עם עמותות צעירות, שאין להם עדיין שנתיים ותק פעילות ולפיכך גם אין להם אישור ניהול תקין. העמדה שלי (ברוך אורן) היא שאפשרי לקיים שיתוף פעולה עם התארגנות שאין לה אישור ניהול תקין, בהנתן שאנו לוקחים אחריות לוודא עמידתו של הגוף עימו אנו משתפים פעולה, בכללי ניהול תקין. מכאן יש להסיק שנדרש:
1. לדרוש באופן רשמי, מהגוף עימו אנו משתפים פעולה, עמידה בכללי ניהול תקין. דרישה כזו אפשרי שתוסף לחוזה התקשרות בין הגופים, או לנייר תיאום ציפיות.
2. חובה להיות עירניים לתהליכים שבוודאי היו מפירים את הניהול התקין, המתקיימים בגוף עימו אנו משתפים פעולה. אחריות זו דורשת מאיתנו, לפיכך, להיות במידה מסויימת גוף מבקר חיצוני של הגוף עימו אנו משתפים פעולה. ביקורת אמיתית דורשת סמכויות, ולכן עלינו לדרוש איזונים ובלמים מתאימים כדי לאכוף את עקרונות הניהול התקין בגוף עימו אנו משתפים פעולה.
‫
עקרונות הניהול התקין אוסרים על העסקת קרובי משפחה בעמותה, ובהתאם נגזור מכך שהם אוסרים גם על היקשרות כספית עם קרובי משפחה. ניתנת האפשרות לחרוג מכללים אלו, עבור 2 מקרים: העסקת קרובי משפחה בנפח של פחות מ-10% מנפח ההעסקה בעמותה, ומקרה חריג שאופי העמותה נותן לו הסבר:

הפרשנות שלי (ברוך אורן), היא שמקרים בהם אפשרי בכל אופן להעסיק קרובי משפחה בנפח רחב יותר מ-10% מהמועסקים, הם במקרים שבהם העמותה מצהירה מראש שמטרתה היא לדאוג לתעסוקת קהילה מסויימת. דוגמא מוצלחת היא הועד למלחמה באיידס, שבו אחד העקרונות הוא קידום ההעסקה של חולות/י איידס; במקרה כזה ברור שהעמותה, כמעסיקה, תרצה לקדם את מטרותיה באמצעות העסקת קרובי משפחה של חברי העמותה ו/או ועד העמותה ו/או ועדת הביקורת.

לפיכך, נותרת השאלה: האם עמותת "גד" יכולה להסביר מדוע המבנה שלה כעמותה, מצדיק ויוכל להסביר חריגה משמעותית מכללי מנהל תקין?

אמון.
אמון ככלי מהפכני.
אמון ככלי קהילתי.
אמון ככלי לשינוי חברתי.
אמון ככלי לצמצום פערים חברתיים, להורדת יוקר המחיה, לחיזוק הרצון להתאגדות החלשים מול ה1%...

אמון הוא כלי כך כך בסיסי למה שאנחנו עושותים כאן.

אמון בונים ביחד באמצעות עבודה משותפת, באמצעות שקיפות ובאמצעות שותפות באחריות ובסמכות.
אמון שוברים ע"י פעולות שפוגעות בדיוק בדברים הללו - עבודה בנפרד/בתחרות, הצבת מחסומים בפני מי שרוצה להיות שותףה חדש/ה בסמכות ו/או באחריות, הצבת מחסומים בפני חופש המידע, הטחת האשמות חסרות ביסוס והפצת שמועות חסרות ביסוס.

בואו נשים לב לדברים הללו. ובואו ננסה לחשוב איך לחזק את האמון שלנו אחדת בשני/ה בכל צעד שאנחנו עושות/ים במהפיכה הזו.

שני ציטוטים של אנשים חכמים שמאוד חשובים לי בהקשר הזה.

א' פורת על המעורבות (בסמכות ובאחריות) כערך:
"הצעות לפתרון זה לא מה שחסר לנו. לא ניירות עמדה, לא מסמכי המלצות, לא תוכניות פעולה. כל אלה קיימים בהמוניהם, בכל תחום שרק תרצו, וכמעט כולם גם זמינים לכולם ברשת. מה שאנחנו דורשים וחייבים שיקרה כדי להביא את המהפכה שאנחנו מייחלים לה זה שינוי עמוק ומהותי באופן קבלת ההחלטות שמשפיעות על חיינו. כשתהיה כאן דמוקרטיה אמיתית, כשנפתח את האפשרות להשפיע על סדר היום לאוכלוסיות רחבות תוך כדי שימוש בטכנולוגיות התקשורת המתקדמות העומדות לרשותנו – אז כבר לא ניאלץ ליצור בריתות בין אינטרסנטיים מסוגים שונים, לא נצטרך עוד לוותר על העקרונות שלנו, לא נהיה חייבים להפעיל מניפולציות, לדרוס אחרים, להתחרות על תשומת לב תקשורתית ולמכור את עקרונותינו בשביל ההזדמנות "להשפיע מבפנים". (http://tikunolam.co.il/2012/07/02/p2829/)

ואחרון חביב, אבל כל כך חשוב.. מייקל סטון על המגוון כערך:
"מה שאנחנו צריכים זה להיות אנושיים. אנחנו רוצים שה-1% יחזור להיות אנושי שוב. להישאר אנושיים.
"כשהבודהה התחיל לגבש הקהילה, הוא אמר להם ללבוש בגדים. לכו ומצאו בגדים מחומרים שהושלכו לפח. אם החומר נאכל על ידי עכברושים, אם החומר הושלך, צריך לקחת את החומר הזה ולהפוך אותו למלבוש.
"בין אם אתם מחבבים את הבודהה או לא, זהו תרגול נפלא. לקחת את מה שהושלך ולהכניס אותו לתוך הלב שלכם. כשיש מגוון, אנחנו צריכים לקחת חלקים מהקהילה שלנו שהשלכנו. משום שיש אנשים שאנחנו מתייחסים אליהם כמו זבל. יש חלקים במערכת האקולוגית שאנחנו מתייחסים אליהם כמו זבל. יש חלקים בעצמנו שאנחנו מתייחסים אליהם כמו זבל. ואנחנו צריכים לקחת את החלקים הלו שמידרנו, ולהביא אותם לתוך המרחב הזה. ככה מתרחש הדמיון. וככה ננצח.
"זה לא פילוסופי. זה לא אידיאולוגי. זה להראות ולהדגים חיים פשוטים, תלות הדדית. לדעת איך לטפל בכעס שלנו. לא לפגוש כעס בכעס.
"האם זה אפשרי? אנחנו [תנועת הoccupy ב.א.] מראים את זה!"
(שדה האוהלים עמ' 308)