שישה צבעים בונים קהילה גאה בישראל

משפט הקדמה: במאהל המחאה על יוקר המגורים, כל הזמן שואלות אותי למה צריך כאן דגל גאווה. זה טקסט שכתבתי למנשר בנושא, אשמח מאוד לשמוע תגובות והצעות לשיפור. תודה!

הדף הזה לא יהפוך אותך למשהו אחר. הוא פשוט יאפשר לך להבין אותנו יותר טוב.

קודם כל בגלל שנפגשנו כאן, התמיכה שלך במאבק לשכר הדירה היא בראש מעיינינו. אבקש תרומה צנועה, ככל שנוח לך, כדי שנוכל להמשיך את המאבק הזה לאורך זמן. אם יש לך אפשרות לתמוך בכסף, אם בעזרה למחנה ואם בגיוס של אוהלים ודיירותים חדשיםות למאהל.

לפני שנמשיך הייתי רוצה לשמוע באיזו דרך החלטת לסייע למאבק על מחירי הדיור?

ועוד שניה אחת לפני זה, רוצה לבקש עוד קצת תרומה לקהילת הלהט"בק, שבזכות הדגל שלה נוצרה כאן למידה בנושא חשוב. כל תרומה תתקבל בברכה. אולי תגשי לקנות לנו בירה ונשב ביחד כמו חברות טובות?

עכשיו כשאנחנו יודעות שאנחנו באותו צד, כלומר, תומכות במאבק להורדת מחירי הדיור, בואי ננסה ללמוד ביחד כמה תשובות לשאלות נפוצות.

למה באת לכאן והקמת אוהלים?

כדי לתמוך במאבק על הורדת מחירי הדיור.

מה זה הדגל הזה?

זהו דגל הגאווה, הדגל של קהילת הלהט"בק: הומואים, לסביות, ביסקסואליותים, טרנסג'נדריםות וקווירים.

מה הדגל מסמל?

הוא מסמל שכל אחת יכולה להיות צבע יפה ושונה, ועדיין נצליח לחיות בהרמוניה.

המאבק של הדיור הוא כלל ארצי, זה מאבק שחוצה את כל הגבולות, לא צריך במאבק הזה דגלים. למה אתן שמות כאן דגל גאווה?

נכון שהדגל הזה יפה?
אנחנו מביאים אותו לכאן משום שבלי הדגל הזה, נרגיש שהמאבק הזה איננו מקום בטוח עבורנו. הדגל הזה מאפשר לנו לראות שאת ואתה מכבדים אותנו כפי שאנחנו, עם השונות והיופי שאנחנו מביאים למאבק הזה.
הדגל הזה מסמן שאת ואתה רואות חשיבות להקשיב למה שבוער בליבנו.
יש לנו זהות, והדגל הזה מסמן שאת ואתה לא תדרסו את הזהות שלנו תוך כדי מאבק.
הדגל הזה מסמן שבדרך לשינוי מחירי שכר הדירה, לא נשכח ולו לרגע, שהחברה שלנו מורכבת מאנשיםות, וכל אחת ואחד מאיתנו עולם ומלואו.

לא נוותר על הנפת הדגל הזה בגאווה. משום שברגע שנוריד את הדגל הזה, זה יהיה מאבק שאיננו בטוח ללהט"בקיםות. וזה אומר שנצטרך לפרוש ממאבק שחשוב לנו.
לא, זה לא עניין של אגו. זה עניין של איך אנחנו רוצות להשתתף בחברה שלנו. אנחנו לא רוצות למחוק אחרות בדרך לשינוי שלנו, וגם לא רוצות שימחקו אותנו.

אני לא שמה דגל שאני סטרייטית, אז למה אתה צריך דגל שאתה לסבית?

ברור שאת לא שמה דגל. מדוע? את מרגישה כסטרייטית, שאת במקום יציב ומקובל בחברה. לי זה ברור - הזהות שלך היא זהות שחיה בשלווה עם ההסכמה הכללית בחברה הישראלית. לכן את לא מרגישה שדורסים את הזהות שלך אם אין כאן את דגל הסטרייטים.

למעשה, דגל הסטרייטים לא קיים משום ששאלות כגון "למה את צריכה מצעד גאווה, למה את צריכה לתלות כאן דגל כזה?" הן שאלות שתפקידן, אולי מבלי שתהיי מודעת לזה, לחזק את מעמדך כסטרייטית. הן שאלות שמוחקות את הזהות המיוחדת שלי כלהטב"קית. הן שאלות שמוחקות את המרחב הבטוח שלי כאן.
אבל יש סוף טוב: יש לך רצון ללמוד, ולכן אתה קוראת את הטקסט הזה. כלומר, יש סיכוי שתרצה בסוף לכבד את הדברים שבוערים בליבי.

אני לא מנסה להתנצח, אבל אני מוצאת את העניין קטנוני - שתבוא קבוצה של רופאים ותשים דגל של רופאים, תבוא קבוצה של עורכי דין ותשים דגל של עורכי דין?

קודם כל למה כל הדוגמאות שלך הן דוגמאות של קבוצות אליטה? למה רק רופאים ועורכי דין? ולמה לא נשים רופאות ועורכות דין? זה שאלת בונוס לחשוב עליה בבית.
אני מציעה שכל אחד מהאיגודים המקצועיים - איגוד פועלות הטקסטיל, איגוד מאבטחי הרכבת, ועד עובדי בתי הקפה וכל שאר ההתאגדויות המקצועיות יבואו נא ויכבדו את המאבק שלי. רוצה לראות אוהלים אוהלים. הזהות של כל אוהל תמיד תהיה יפה וייחודית.

המאבק שיוזמת המאבק, אשת החזון האהובה דפני, יצאה אליו, הוא מאבק של דיור שלא שייך למגדרים. כל מגדר יש אנשים שיש להם מקום לגור ויש אנשים שאין להם מקום לגור. אני חושבת שלשים את נושא המגדר על השולחן לנצל את את הבמה הזו.

גברת נכבדה, נושא המגדר נמצא כאן גם אם תתעלמי ממנו. הדיכוי על רקע זהות מגדרית ונטייה מינית, קיים בכל מרחב חברתי, בכל סיטואציה שיש בה יותר מאיש-ה אחדת. כמו כל דיכוי אחר בחברה, יהיה קשה לנו להפסיק את הדיכוי במחיאת כף.
נשאר לנו להחליט האם להתעלם מהדיכוי או לדבר עליו.
אם נתעלם ממנו, אז אלו שמדכאות יחזרו לאוהל שלהן בלי לדעת שמחקו את הזהות של אחרות והכאיבו להם.
אם לא נתעלם מיחסי הכוחות בחברה, גם שיחה פשוטה כמו שאנחנו מקיימות עכשיו תהפוך מייד לכלי לשינוי חברתי. בזה שנחשוף את הדיכוי הזה, נבנה פה סביבה שבטוח גם למדוכאות ומדוכאים לקחת בה חלק. אז גם נרגיש יותר טוב עם עצמנו, וגם בנינו מרחב שעוד א-נשים יכולות להצטרף אליו.

האם להטב"ק סובלותים באופן ייחודי מגובה שכר הדירה?

אני מאוד שמח על השאלה הזו! בואי נחלק את התשובה לחמש תשובות.
1. תקציר מנהלות (באדיבות ליעד חוסיין קנטרוביץ')
חשוב לציין את הקשר בין העובדה שלהט"בים בעצם צריכים את תל אביב בגלל חוסר הסובלנות וההומופוביה שקיימים במקומות אחרים שמסכנים את האוכלוסיה הזאת, דבר שבעצם גורם ללהט"בים להשקיע כמויות עתק בשכר דירה כי בפועל, להרבה מהם אין באמת את הברירה לגור במקום אחר.
2. טרנסים וטרנסיות. בלי להכנס יותר מדי לעומק, ברור שהדיכוי שמופעל על טרנס'ג'נדרס יוצר קושי גדול במציאת מקום תעסוקה. הקושי הזה מתרגם מייד לקושי להחזיק דירה שכורה. אם בתל אביב-יפו קשה למצא עבודה מקבלת לטרנס'גנדרים, מחוץ לגבולות מדינת תל אביב-יפו, כמעט בלתי אפשרי למצוא תעסוקה כזו. ובלי תעסוקה, אין כסף לשלם מגורים.
3. ביסקסואלים וביסקסואליות. האמת שאני צריך עדיין ללמוד לגבי הקשיים של ביסקסואלימות בנושא דיור.
4. נשים לט"ב - לסביות, טרנסיות וביסקסואליות. אם בישראל זו כבר עובדה מוכרת, שעל עבודה שווה מקבלות נשים 70% פחות שכר, אז חישוב זריז מראה שתא משפחתי לסבי מול תא משפחתי סטרייטי, משתכר 18% פחות. ובהשוואה לזוג גברים, 30% פחות. בהתחשב בכך שעלויות הדיור היום יכולות להגיע ליותר ממחצית ההוצאה החודשית לתא משפחתי...
5. הומואים. נכון, הרבה הומואים הינם "מבוססים" מקצועית כלכלית וכו וכו'. אבל בואו נזכור שיש גם הרבה הומואים שלא. מספיק להזכר באותם מקרים של הומואים שגרים מחוץ לגוש דן שנזרקו מביתם לרחוב בשל העדפתם. נזרקו מהבית ללא תכנון מוקדם איך להשתכר, ולרוב גם ללא מקצוע. וגם אלו שלא נזרקו פיזית מהבית, אבל בכל ביקור במכולת השכונתית מבינים שבמושב הקטן שלהם או בעיירת הפיתוח שלהם, לעולם לא ימצאו שקט וכבוד עצמי. והם מוצאים עצמם נוטשים הכל ועוברים לגור בתל אביב-יפו, כי פה אפשר להיות הומו בלי לקבל מכות.
- רק בואו לא נשכח שלפני פחות משלוש שנים, רצחו בדם קר להט"בים כאן ממש בשדירת רוטשילד.

יש חרם על קוטג' כי קוטג' הוא יקר. כמה שאלות:

א. למה הסירו מהקוטג' את הפיקוח? מי נהנה מזה?

סביר להניח שיש מגזר כזה במשק, שנהנה מהסרת פיקוח. תנו לי לנחש: מי שלא קונה את המוצר הזה, אלא מוצרים הרבה יותר יקרים, והפיקוח על המוצר הזה מפריע לו לייצר לעצמו הכנסות.

ב. האם ייבוא קוטג' יפתור את בעיית המחיר?

לא, אבל הוא יאפשר לרמוס עוד יותר את החקלאים/ות, כי מן הסתם מי שירוויח מהייבוא הם רשתות המזון שמייבאות בעצמן, ויוכלו למחוץ את תאגידי שיווק מוצרי החלב. והתאגידים הללו יגלגלו את תפוח האדמה הלוהט לפתחם של הרפתניות/ים.

ג. האם החרם יביא לשינוי במחיר?

האמת - לא נראה לי, אבל הוא כן יצליח לעורר דיון ציבורי על עליית המחירים. מה שאולי יביא לכך שא/נשים יצאו לרחוב, או שפשוט ישנו העדפות צרכניות, כלומר לא ירכשו קוטג' (ואז נפתרה הבעיה) או שפשוט יחליפו ממשלה.

ד. במקום להתווכח עם השומר של גן העדן, אולי אפשר פשוט להכנס פנימה? מה כן אפשר לעשות כדי לאכול קוטג' בלי להסתבך עם מנהל/ת חשבון הבנק?

לעשות לבד קוטג'!
=== קוטג' פרה ===
‎1 ליטר חלב 3 כפיות מיץ לימון טבעי בד גזה. אפשר חיתול(נקי כמובן) הכנה. חממו את החלב בסיר ורגע לפניי שרותח הסירו מהאש והניחו על משטח עץ. הוסיפו את מיץ הלימון וערבבו מספר שניות. מיד תבחינו בהיווצרות של גושים הניחו לגושים לשקוע סננו את החלב בבד גזה סחטו היטב עד שמתקבל גוש גבינה הניחו במקרר בצנצנת זכוכית. אפשר לתבל כרצונכם לפניי הוספת מיץ הלימון בתאבון לכם
מאת: Aviva Smaja] מתוך: חרם צרכנים על מוצרי מזון

ה. מעבר לכל פרשיית המחיר השערורייתי, האם לא עשינו קצת ספין מכך שמוצרי חלב לא כל כך בריאים? זה לא רק 8 שקל, זה גם העלויות החיצוניות - המחיר של צריכת מוצרים עמוסים בחומרי הדברה, הורמוני גדילה, אנטיביוטיקה, ומזון הפרות שמשפיע גם על הקוטג': הפרות אינן בוחרות לבד מה לאכול כמו שפרות חופשיות יכולות לבחור, אלא נאלצות לאכול תירס מהונדס גנטית. מי ישלם על הפגיעה בבריאות שלנו, הלקוחות?

קצת על נזקי החלב:
מתוך "טיפים לצריכה מתונה של מוצרי חלב":

* חלבון החלב אינו מתפרק כראוי בגופנו, הוא חודר למערכת הדם, הגוף מתייחס לחלבון כאל גוף זר ומתחיל להפעיל את מערכת החיסון כנגד אותו חלבון.

* ריבוי הזרחן ומיעוט המגנזיום בחלב, מפריעים לניצול הסידן בחלב ובכך אין ספיגת סידן בגוף.
...
* חלבוני החלב מפריעים לספיגת הברזל ממערכת העיכול, דבר שעשוי לגרום לאנמיה.

* החלב מכיל הרבה הורמונים של הפרה עצמה שחודרים לגופנו בזמן צריכתו, ובכך משנים את המאזן ההורמונאלי התקין של גופנו.

* החלב מכיל כמויות רבות של אנטיביוטיקה, כימיקלים והורמונים שהפרה מקבלת בזריקות.

* תכולת השומן בחלב מעודדת ייצור כולסטרול ומסכנת את מערכת הלב וכלי הדם.

* חלב הוא האלרגן הנפוץ ביותר. כמחצית מאיתנו אלרגיים לחלב במידה מסוימת. הסימפטומים עשויים להיות בעיות נשימה, כאבי בטן ובעיות עיכול שונות.

* בין היתר, החלב גם גורם למיגרנות, נזלת מטפטפת, דלקות אוזניים ואסטמה.

קישור למאמר המלא: http://www.foodsdictionary.co.il/articles/142

הורמון גדילה של בקר - לפרות חולבות
http://www.snunit.k12.il/science/biology/hormones/gract2.htm

מוצרי חלב גורמים לסרטן ומחלות לב?
http://www.nrg.co.il/online/29/ART2/064/391.html

חלב וסרטן הערמונית
http://www.free.org.il/main/index.php?option=com_content&view=article&id...

חלב אורגני בריא יותר
http://www.news1.co.il/Archive/001-D-259078-00.html

ואם משעמם לכם: באתר מועצת החלב, אין הבדל משמעותי בין חלב אורגני לחלב רגיל - נו, מה ציפינו מהם? ציטוט: "בסיכומו של דבר ההבדל לצרכן הוא בעיקר אידיאולוגי ואינו בא לידי ביטוי בכל מובן ומשמעות אחרת."
קישור: http://laniado.sweethome.co.il/files/milk_web/?q=node%2F27

ואם סתם בא לך להביע סולדאריות עם מה שכתבתי, אפשר פשוט להצטרף לאירוע שפתחתי בפייסבוק תחת אותו שם.

זהו, עברנו את החלק המאתגר של השנה, ועכשיו אפשר לשבת לנוח, ולכתוב בבלוג. אני מדבר כמובן על האסיפה השנתית ומצעד הגאווה התל אביבי. זה שהאסיפה השנתית מאתגרת, זה ברור - היא דורשת לסכם את כל הדוחות הכספיים והמילוליים ולאשרם בועד, בוועדת הביקורת, אצל רואה החשבון וגם באסיפה עצמה. ואם זה לא מספיק, אז גם יש בחירות לועד ולוועדת הביקורת, שדורשות מאיתנו להתמודד עם מטלת גיוס חברות וחברי הנהלה חדשים לעמותה, כדי להחליף את אלו שהתעייפו קצת מהעשייה. וכל ההפקה הזו - היא במקביל לכל הפעילות השוטפת בארגון - כדורעף, טיולים, קורס אקטיוידאו, הפיצ' בחיפה, המצעד בראשון לציון ועוד. אני חושב שהבהרתי את הנקודה: האסיפה השנתית מתישה.

אז האסיפה דורשת אנרגיות מיוחדות, זה מובן; אבל למה אני טוען שגם המצעד מאתגר? הוא הרי היה אמור להיות חגיגה? קודם כל המצעד מאתגר כי הוא סוג-של שיתוף פעולה בין ארגונים שונים בקהילה, וזה כבר דורש להתאמץ כדי שהדיונים המשותפים לא ייצרו "גמל" במקום מצעד. ואתגר נוסף קיים בכך שהמצעד הוא מפגש עם רבות מחברי העמותה וידידותיה - וזה מפגש שאליו צריך להתכונן, לעשות שיעורי בית טוב. חשוב לנו תמיד לספר לכןם משהו חדש. השנה הפתענו אתכםן במצעד עם היומן הקהילתי, אשר עמלנו שבועות ארוכים כדי להדפיסו.

ליומן הקהילתי מטרה אחת: להפיץ את ההיסטוריה הקהילתית בצורה נוחה ונגישה לקוראים. בדרך לשם אנחנו מרוויחים פלטפורמה יפה לפרסום שישה צבעים ושאר ארגוני הקהילה, וכן מקום יפה לחשוף אמנות גאה ואת מדריך העסקים הגאים שלנו. ואם כל זה לא מספיק, אנחנו גם מצפים להשתמש ביומן ככלי לגיוס משאבים לעמותה. כלומר, במקום לחלק את היומן בחינם, אנחנו מבקשים מא-נשים שרוציםות את היומן, לתרום כמה שקלים - אנחנו ממליצים על 20 ש"ח לעותק. תתפלאו או לא, רוב הא-נשים יכוליםות לתרום יותר והםן עושותים זאת בכיף.

תמיד שואלים אותנו בהקשר הזה כמה זה עלה לנו להפיק את היומן. האמת היא שמאוד קשה לענות על שאלות כאלו באופן פשוט. היומן עלה בכמעט 4 חודשי עבודה מלאים, בין אם מדובר באוסקר אויריך חבר הועד ובאביב זומר שליווה אותו במשרדים, ובין אם מדובר בבן ציון סליוז שדאג לגרפיקה ולחשבונאות. וכמובן גם אני השקעתי המון זמן בקשר עם נותני החסויות ותכנות היומן. אה כן, ובעצם עוד המון זמן במהלך השנה לאסוף את כל האירועים ההיסטוריים כדי שיהיה מה להנגיש ביומן. ואחרי שמחשבים את כל הזמן שהושקע, צריך להוסיף אין ספור נסיעות בתוך גוש דן ובין משרדי העמותה לגוש דן, צריך להוסיף שעות על שעות של תשלומי זמן אויר, וצריך להוסיף גם את עלות הדפוס ובעיקר את עלות האשראי שהיינו צריכים כדי לשלם את כל זה. בקיצור, מגיעים כמעט למחיר של 100 ש"ח לעותק.

אז איך החלטנו על 20 ש"ח דווקא? כמו תמיד, תמחור מתחיל מהסוף, מהלקוחה. הוא רוצה לשלם 10 שקלים לכל היותר על יומן. אבל ברור שזה סכום שאפילו לא מספיק בשביל עלויות ההובלה של היומן מבית הדפוס אל הלקוח. אז ביקשנו עוד קצת, וככה יצא 20.

עוד משהו שמעניין לספר עליו הוא תהליך ההדפסה. במקור רצינו להדפיס בבית דפוס מהרשות הפלסטינית. דיברנו עם מספר בתי דפוס, אבל רק בית דפוס אחד היה רציני ונתן לנו הצעת מחיר. סמכנו עליו והמשכנו הלאה. ביום שני, 4 ימים לפני המצעד, הודיע לנו המדפיס שהוא לא יכול להדפיס את היומן כי במסגרת הגלריה ביומן, יש יצירות הכוללות עירום גברי מלא. בחוסר נחת הסכמנו לצנזורה, והגשנו לו מייד קובץ מצונזר, ללא עירום גברי מלא. זה לא עזר. כעבור יומיים, כלומר ממש יומיים לפני המצעד, ביום רביעי בבוקר, הוא הסביר לנו שאין לו אפשרות להדפיס את היומנים כי אחיו הוא מוסלמי והוא לא רוצה לריב איתו. כך יצא שבדקה ה99.999, יום לפני המצעד, מצאתי את עצמי משוטט ברחבי תל אביב בשעה 7:00 בבוקר, ומנסה לחפש בית דפוס שיסכים להדפיס את היומן.

אבל סוף טוב הכל טוב, מצאנו בית דפוס והצלחנו להדפיס את היומן, ואכן יש עדיין מספר יומנים למי שרוצה לרכוש. צרו איתנו קשר בטלפון של המשרד (מופיע בתחתית כל דף כאן באתר) ונראה איך אפשר להפגש ולהביא לכןם יומן אחד.

עוד נושא שמעסיק אותנו בימים האחרונים הוא ענייני כספים. כמו כל המגזר החברתי, אנו בקשיים משמעותיים לגייס כספים שיאפשרו פעילות מלאה של הארגון. רוב הכסף ששישה צבעים מגייסת נשען על תרומות של תורמים פרטיים, ולכן בין אירועי התרמה, אנו צריכים ללמוד להסתפק במה שיש. כבר לפני חצי שנה התחלנו לעבוד על תוכנית הבראה כלכלית לעמותה, וניסינו לדבוק בה. לא כל הרעיונות שהעלינו צלחו.

כתוצאה מהלחץ הכספי, החלטנו החודש בצער רב להפרד מאביב זומר. אביב עבד במשרד העמותה במשרה מלאה, ולא יכלנו להמשיך ולהעסיקו משום שלא היה ברשותינו מספיק כסף לכך. אנחנו עדיין לא יודעים איך נסתדר בלי עובד במשרדי העמותה - כי העומס כאן היה ונשאר היסטרי - הנהלת חשבונות, דיוור חודשי, קשר עם מתנדבים, גיוס עוד תרומות וכמובן, איך אפשר בלי, קשר עם מוסדות הממשלה.

כידוע עקב האכילס של העשייה החברתית היא הצורך המעיק להיות בקשר עם הממשל. בין אם מדובר בצורך להתרפס בפני הממשל המקומי עבור תמיכות בפעילות; בין אם מדובר בצורך להתמודד עם מדיניותם הדורסנית של פקידי האוצר כשאנו באים לבקש תמיכה ממשרדי הממשלה השונים; בין אם מדובר בקשר עם משרדי המס השונים; ולא פחות חשוב - אם מדובר ברגולטור המאיים - רשם העמותות - אשר ברצותו מאשר ניהול תקין וברצותו לא מאשר, ואז כמו במטה קסמים נסגרים כל ערוצי התקשורת עם הממשל, המקומי והארצי. בלי אישור ניהול תקין, כבר אולי עדיף ללכת לחופשה בסיני, באמת חבל על הזמן.

התקשורת עם גורמי הממשל היא בתקשורת קשה, שדורשת משאבים כמעט אין סופיים ביחס לתשומות שאנו מקבלים חזרה מהממסד. למשל, עיריית תל אביב דורשת מאיתנו להפיק ספר בן מעל 100 עמודים מדי שנה - לא, לא מדובר ביומן, מדובר במסמכי התמיכה - ותמורת ההשקעה המטורפת כדי להכין מסמך זה, שעומדת כמעט על חודש עבודה, אנו מקבלים תמיכה סמלית וצנועה של 5,000 ש"ח. בקיצור, עושק. את משרד החינוך והספורט לא ממש מעניין שאנו מפיקים את טורניר הכדורעף באהבה - הם פשוט איבדו את הטופס בקשה שלנו בשנה שעברה, וזה היה תירוץ מספיק טוב כדי למנוע מאיתנו תמיכה. וכו' וכו'.

אז למה בעצם אני מתלונן? כי הפעם אנו במערכה מול משרד התקשורת. חברת הכנסת אורית נוקד הביאה בשנת 2008 לשינוי חקיקה אשר מגדיר כי חברות הכבלים והלווין, ישלמו כ-0.5% מהתמלוגים שלהם לדעתי, לתוך קופה מיוחדת במשרד התקשורת, שתהווה קופה לתמיכה בשידורים קהילתיים. זה כסף שאמור להגיע אל הקבוצות של הטלויזיה הקהילתית, כמו הקבוצה שאנו מפעילים - "מה קורה?". בפועל, "התיישב" על הכסף הזה החשב של משרד התקשורת. הוא עכשיו צריך להפעיל עלינו את שוט המנהל התקין, כלומר, לוודא שאנחנו באמת קבוצה שעושה טלויזיה קהילתית ולא סתם נוסעים עם הכסף לטיול בחו"ל עם חברת ראשוןטורס. כעיקרון זה נשמע נחמד. אבל אז מגיעים נערי האוצר ומכתיבים שבעצם אסור לנו להשתמש בכסף הזה סתם, אלא רק לפי הכללים שלהם.

הכלל הראשון: אסור להשתמש בכסף אם אין לנו את אותה כמות של כסף מגורמים אחרים. למשל, בשנת 2010 קיבלנו ממשרד התקשורת 25 אלף ש"ח כתמיכה. אסור לנו לבזבז את הכסף הזה בלי שיש לנו עוד 25 אלף ש"ח שנגייס מגורמים אחרים. מזל! יש לנו מתנדבים שנוסעים לפגישות,והם תורמים את הנסיעות הללו - וזה יוצא בערך משהו כמו 80 אלף ש"ח בשנה.

אבל רגע, הנה מגיע הכלל השני. החזרי נסיעות זה לא כסף שנערי האוצר מכירים בו. אז מה נדרש? לרכוש ציוד ולשלם שכר לעובדים. אבל איך אפשר לרכוש ציוד ולשלם משכורות, כאשר האישור העקרוני על תשלום הכסף של התמיכה, מגיע רק בחודש אוקטובר? וכאשר האישור הסופי שאכן הכסף שלנו, מגיע רק לאחר שנה וחצי, אחרי שהגשנו להם את הדוחות הכספיים שלנו? אם להגיד את זה במילים אחרות, משרד התקשורת מצפה ש"נשרוף" 50,000 ש"ח מתוך קופה נעלמת, בין חודש ינואר לחודש דצמבר, ורק חצי שנה לאחר תום חודש דצמבר, הם יעבירו אלינו חצי מהסכום.. ולא פחות חשוב, הכלל השלישי אומר שאסור להעביר כספי תמיכה משנה א' לשנה ב'. באמת שאני לא מבין איך אמורים לנצל את הכספים הללו. ממש נחמד שיש תמיכה ממשלתית.

בקיצור, רוצה לסכם ולהגיד, גיוס כספים לעמותה זה אתגר קשה ולכן תמיד אנחנו שמחים שאת/ה לוקח/ת חלק ותורמ/ת כמה שקלים לקופה :-)

בברכת "לא תדעו חוסר" וכמובן חג גאווה שמח,
ברוך אורן - יו"ר העמותה

האמת שהחורף דיי הקפיא לנו את הכוונה לחדש את האתר. בעיקר בגלל שאביב, שעובד במשרד, היה בחופשה לטובת לימודים. בכל אופן עכשיו הוא חזר ואין כבר תירוצים - אז צריך להתחיל לחשוב על זה שוב.
במסגרת התהליך שעברנו (תוכלו ללמוד עוד כאן וכאן), חשבנו על כל מיני דברים שחשוב לנו שיהיו באתר. היום במקרה שוטטתי ברחבי האינטרנט והגעתי לאחת מהפינות המשעשעות באינטרנט, פורום שיש בו בעיקר הרבה א-נשים שמנסים להצחיק ובד"כ זה הולך להם טוב. אבל משם איכשהו הגעתי לאתר שמדבר על חויות משתמש (לאוו דווקא באינטרנט) - וגנב את עיניי התרשים הבא (xkcd.com, ברישיון cc-att-nc)

דיאגרמת הוון הזו מציגה את הפער בין מה שהמשתמשות רוצים מהאתר, לבין מה שהארגון רוצה להציע להן. הייתי שמח לנסות לצייר תרשים כזה לגבי האתר שלנו. יש מתנדבותים לשרבט משהו?

במסגרת עבודתי כבונה אתרים, יצא לי להגיע דווקא לאתר המציג אתרי אינטרנט גרועים במיוחד. בין היתר אפשר היה ללמוד שם איך לייצר תוכן שיגרום לקוראיםות שלך לבוא ולקרא אותו שוב ושוב - ממש כמו שנרקומן ירדוף אחרי הרואין גם אם תצטרך לצורך כך לזחול בביוב. החלטתי לתרגם את הנקודות הללו לעברית, ולבחון את המצב באתרינו הצנוע.
אני מדגיש שהפוסט הזה נכתב בסופר-דחיפות, ככה שהוא יותר מצע לדיון מאשר באמת מחקר מקיף. ולכן אני מאוד אשמח אם תרצו להגיב ולשתף בזוית הראיה שלכםן.

האם התוכן שלך פותר את הבעיות של הלקוחות שלך או שהוא יוצר בעיות?
אנחנו משתדלים לספק מידע על אירועים ועל המתרחש בעמותה. בגדול המידע שלנו לא כ"כ מסודר למי שלא מכיר את האתר, אז לדעתי אנחנו על קו המשווה בין יצירת בעיות ופתרון בעיות. צריך בהחלט לעשות קצת סדר כאן.

האם התוכן שלך עומד/תואם לציפיות של הקהל שלך?
בעיקרון נראה לי שלא. יש כמה ציפיות שלא באות למימוש כגון: לא כל כך ברור מה מהות העמותה מהדף הראשי, הרבה אנשים חושבות שאנחנו קרן העזבונות, ולא תמיד נוח למצא את המידע על הישיבה או הטיול של מחר. אז התשובה היא: לא.
כשכבר מצליחים למצא את הדף, אז הוא בדרך כלל מעניין וממצה את הידע שיש בנושא. אבל כיוון שלא מוצאים את הדף, מה זה משנה מה כתוב בו?

האם החלטת מה המטרה של האתר שלך?
אהם... כן, דיברנו על זה. אנחנו יודעות מה המטרה, אבל האתר לא ממש מספק אותה כרגע.

האם את יודע/מכירה את קהל היעד שלך?
כן, יותר מדי טוב.
אופס, זו סוג של תשובה הכי לא נכונה, נכון? אני לא מכיר אותו מספיק טוב, ואני רוצה ללמוד עליו עוד, ואני רוצה לשמוע מה יש לו להגיד ואיך לעזור לו ולבנות ביחד קהילה. נכון, אנחנו גם צריכים כפתור "יש לי הצעה/ רעיון לאתר"

שאלי את עצמך: "איזה תוכן יש לי שיגרום לאיזשהו אדם שפוי לבקר באתר שלי בפעם השניה, שלישית, או הרביעית?" זה חשוב באופן קיצוני. את יכול לגרום / לפתות מישהי לבקר באתר שלך פעם אחת, אבל למה שהוא ירצה לבוא שוב בפעם השניה, שלישי או הרביעית? אם את לא יכול לענות על השאלה הזו, באמת לא צריך להיות לך אתר אינטרנט.
אז כן.. בואי שרה'לה, הולכים הבייתה. זו בהחלט שאלה חשובה באופן יוצא דופן.

האם האתר נכון טכנית?
דווקא כאן אין בעיות כי דרופל מכסה לנו את האחוריים.

האם הלקוחה שלך צריך להכיר/לדעת את התוכן שאת מציג?
כן, אחרת אין לה/לו סיכוי לנווט כאן. (ושוב פעם תשובה לא נכונה... :-)

האם א-נשים יכולותים למצא את התוכן שהםן מחפשיםות?
במילה אחת: לא. בשלוש מילים: אף פעם לא.

האם לאתר שלך יש תוכן הרואין?
לפי כל התשובות כאן, הייתי מניח שאין לנו תוכן הירואין. אבל עובדה שעדיין יש כמה פראיירים שחוזרים ומבקרים כאן. בקיצור, צריך לדעתי לעשות מסיבה ולחלק פונצ' לכל מי שטורח/ת לייזע עצמו/ה במבוך שקרוי אתר שישה צבעים. אה, וצריך גם לסדר פה קצת.

אז מה דעתכןם? אשמח לשמוע האם לדעתך יש באתר שישה צבעים תוכן ששווה לבוא בשבילו לבקר פעם שניה, שלישית ורביעית?

עדכון 2011-01-23: הדף שוכתב.

יש לי בלב מקום חם לגבי הודעות לעיתונות. קודם כל, בעברי ערכתי עיתון ואף זכיתי להגיש ברדיו. אז אני יודע שיש צד שצורך את הדברים הללו. אבל מצד שני, כמנהל עמותה, אני כל הזמן בהרגשה שיש לנו כל כך הרבה דברים לספר, שזה קצת מצחיק לרשום על כל אחד מהם הודעה לעיתונות. ואז נוצר מצב, שכאשר מגיעה השעה, וישנו אירוע שבאמת צריך לפרסם אותו, אז כבר נראה לי כל כך מוזר לכתוב הודעה לעיתונות..

אז בואו נראה איך עושים מהמציאות סיפור דרמטי. כלומר, המציאות היא סיפור דרמטי, עכשיו צריך רק לכתוב את זה בשפה שעיתונאים יבינו.

גילה גולדשטיין תדבר על נאמנות ועל בגידות בקהילה הגאה בפתיחת תערוכה בנושא

• הפתיחה: חמישי 3/2 - שעה 19:00 - הגדה השמאלית, אחד העם 70 תל אביב
• במעמד הגב' גילה גולדשטיין - יקירת הקהילה הגאה, אוצרת התערוכה - לילך אורן ואורחים נוספים
• 11 יוצרות ויוצרים תרמו את יצירותיהם לתערוכה, ביניהם: רפי פרץ, טוני בנימין וטרי לנדאו

התערוכה של שישה צבעים תוקדש ללימוד הנושא החם ביותר בזירה הציבורית כיום: שאלת הנאמנות והבגידה. הנושא עלה עם הדיון בחובת הצהרת הנאמנות למדינה, ומאפיין כיום נושאים רבים על סדר היום הציבורי.

התערוכה תוצג בבית הגדה השמאלית - בין התאריכים 3/2-17/2. הכניסה חופשית.

האוצרת, לילך אורן, ציירת בוגרת בצלאל: "בתערוכה "נאמנות ובגידה" מתייחסים אמנים מקהילת הלט"ב לנושא על הקשריו השונים. חלק מן האמנים בחרו להתייחס לנאמנות למדינה. הנושא הזה עלה לאחרונה לכותרות בעקבות "חוק הנאמנות" וענת קם. כיצד רואים את סוגית הנאמנות למדינה האמנים שלרוב המדינה לא גאה בהיותם אזרחיה.
קבוצה נוספת של אמנים בחרה לעסוק בהקשר הרומנטי של הנושא. הקשר זה מעניין לבחינה בייחוד כאשר האמנים אינם כבולים לחוקי המורשת ההטרוסקסואלית. מה הם רואים כבגידה ומה ערכה של הנאמנות עבורם. התערוכה מראה מגוון של פרשנויות לנושא, ופותחת אותו בפני הצופה. כמו כן יש אמנים שבחרו לקחת את הנושא לכיוונים אחרים."

בתערוכה ישתתפו יוצרים ויוצרות מהקהילה, אשר יציגו את הזוית שלהם לנאמנות ובגידה. היצירות יועמדו למכירה פומבית בערב הפתיחה - ההכנסות קודש לפעילות העמותה. התערוכה מופקת בהתנדבות מלאה.

משתתפים: אנונימית, ברוך אורן, אדם ללו אלמוג, טוני בנימין, ברי דיווידסון, תומס וינטרס, חנן טנג'י, טרי לנדאו, רפי פרץ, אשלין [קמרון] קוטלובסקי ושירלי רויטמן.

מספר המקומות באירוע הפתיחה מוגבל ולכן מומלץ לאשר השתתפות באתר www.6tzvaim.com

מצ"ב 2 דימויים מתוך התערוכה:

אדם ללו אלמוג, (ללא כותרת), שמן על בד	חנן טנג'י, "פורטר עצמי" (הדפס דיגיטלי)

לפרטים נוספים: ברוך, מפיק התערוכה 0545-969612

עדכון: מסתבר שהייתה תקלה טכנית במשלוח, וחלק מהותי מהרשימה כלל לא קיבל את המכתב (למשל, אני לא קיבלתי אותו..)
היחסים בין כל סטטיסטיקה לרעותה, נשארים מדוייקים, אבל בגדול הנתונים מייצגים משלוח עם תקלה ולא משלוח תקין.

השבוע שלחנו הזמנות לתערוכת אמנות בדואל. היו כמה מאות נמענים. בואו ננתח קצת את הסטטיסטיקות וננסה ללמוד מהן משהו.
12.6% פתחו את ההודעה ב-24 השעות הראשונות להפצתה.
2.5% לא הצליחו לקבל את המכתב באופן תקין, ולחצו על "לחץ כאן"
הנושא שעמד בראש המכתב - התערוכה - זכה ל1% הקלקה, וכך גם התמונות (שהיו לקראת סוף ההודעה)
טיול הנטיעות, המופיע בכותרת המכתב - זכה ל-0.5% הקלקה.

דיון
אם רק 12% פתחו, אני מניח שחצי מהם לא קראו. כלומר ההנחה שלי היא שרק 6% הסתכלו על השורות הראשונות של המכתב ושאלו את עצמם: "מה חושבים שם בשישה צבעים, כמה זמן יש לי לכל הפעילויות שלהם. מעניין אם יש כאן משהו שיעניין אותי" ואכן, סיכום נתוני ההקלקה על הלינקים שלנו עומד על 4.8%, כלומר סביר שרק 5% באמת עיינו במכתב ומצאו בו משהו מעניין.
האתגר אם כך, הוא משולש:
א. להגדיל את כמות הנמענים האבסולוטית, כך ש-5% יהיו יותר אנשים.
ב. למקד את תשומת הלב במכתב כך שמתוך ה-5% שפותחים, אנשים יקליקו על יותר לינקים. כלומר, לספק תוכן יותר מעניין. אולי אפשר לסדר את המכתב כך שיחולק לפי איזורי הארץ, או לפי תקופות החודש, או לפי תחומי עניין. זה קצת יקל על הקוראים ויאפשר להם להבין שיש כמה דברים שמעניינים אותם באותו המכתב.
ג. לבדוק איך יוצרים מצב שבו יותר מ-12% פותחים את המייל.

מסקנות:

1. להגדיל את כמות הנמענים.
   1. קצת חומר על זה: 15 דרכים לבנות רשימת תפוצה וגם 10 דרכים להשביח את התפוצה שלך וגם איך לגרום להם לפתוח את המכתב.
   2. אפשר לחשוב כיצד נוכל לנצל את העובדה ש-12% כן פותחים את המכתב, כדי לצבור עוד אנשים שרוצים להצטרף לתפוצה.
2. לנסות לבחון אפשרויות לעיצוב מאורגן יותר של המכתב לפי נושאים. אולי אפילו לחזור לניסוח טקסטואלי. צריך ללמוד את זה.
3. המשך מחקר. אמנם הסטנדרט הרשתי עומד על 5% פתיחה, אבל עדיין אנחנו רוצים להתעלות על זה. יש לחקור מדוע שיעור הפתיחה עומד על 12% בלבד. זוהי רמת חשיפה על גבול האפסית.
   1. יש לבצע בדיקה מדגמית אשר תאפשר להבין האם המכתבים מגיעים אל דואר הזבל או שהם פשוט לא נפתחים משום שכותרתם לא מעניינת. לצורך כך כדאי לקיים באחד המכתבים הקרובים "חלוקת סוכריות", כגון שי חינם למי שישב למכתב. כך נבין שההודעות לא מגיעות לספאם.
   2. כדאי לנסות להכין "שאלון" אשר יחקור מה אוהבים/לא אוהבים בניוזלטר וכיצד אפשר לשפר אותו. להעניק שי צנוע לכל מי שימלא את הסקר, ולהפיץ אותו בקרב המנויים. הבעיה היא שרק 12% יראו את הסקר, ורק 1-2% יענו על השאלון, וגם אז, אלו שיענו יהיו המיעוט שכן פותח את המיילים. צריך אולי ללכת על מחקר איכותני דווקא על אלו שהמכתב כן מגיע אליהם אבל הם לא פותחים אותו.
4. חשוב מאוד לפתח ערוצי תקשורת נוספים ולעבות אותם, משום שהתפוצת דיוור מוכיחה שאיננה כלי אפקטיבי בשלב זה.
5. בנוסף, כדאי למצא דרכים להתאים את ההשקעה בהכנת המכתב החודשי, לכמות האנשים שאכן צופים בו.

מה אתםן אומריםות? תנו לנו טיפים איך להפוך את התפוצה שלנו לכזו שתהיו יותר מרוצים מהתוכן שלה.

חברים יקרות, בימים אלו ממש אנו שוקדים על תכנון ועיצוב אתר חדש לשישה צבעים.
האתר החדש צפוי להיות יותר נגיש ומזמין מאשר האתר הנוכחי.
מתכנת/ת בדרופל? הצטרף/י אלינו לצוות האתר!

חברות וחברים יקרים,
בחודש האחרון הטרחנו אתכם לפחות פעמיים-שלוש כדי שתצביעו עבורינו בקמפיין "מיליון סיבות טובות". האמת היא שהייתה רק סיבה אחת טובה: אנחנו באמת צריכים כסף בעמותה כדי להמשיך בפעילות. והאמנו שיש סיכוי סביר לקבל תמיכה כספית ממפעילי הקמפיין.
נכון, לא זכינו בתמיכה המיוחלת, אבל בכל אופן אנו רוצים להגיד לכם ולכן תודה על הסיוע, הן בהכנת הקליפ, והן בקליקים.

הקמפיין לימד אותנו שיעור חשוב בעבודת צוות בעמותה, בתכנון נכון, וכמובן בהפעלת המשאב הכי חזק שלנו - אתן ואתם. אפילו למדנו קצת על הדרכים היצירתיות ליצור קשר ולהעביר מסר (ראו פוסט קודם בבלוג לגבי הנושא הזה).

מעבר לטכניקה של העברת המסר, נצטרך ללמוד גם איך לחדד את המסר עצמו. בשבוע האחרון שמעתי פעמיים ששישה צבעים נשמעת לא ברורה. זה לא חדש לי, אבל פתאום, עם כל הגשם הזה, נשמע שצריך יהיה להתכנס ולחשוב ביחד איך אנחנו רואות ורואים את העמותה הזו. ואיך אפשר לספר על זה בשלוש מילים. יכול להיות שזה חלק מהלקח גם מההשתתפות שלנו בקמפיין הזה.
אני מקווה שבשבועות הקרובים נוכל להזמין אתכםן לאסיפה הכללית שלנו, ואז נוכל להרחיב שם קצת את הדיון בנושאים הללו.

בנתיים מאחל לכםן חורף חם ונעים :-)
ברוך אורן, יו"ר העמותה

סתם כדי שיהיה נוח לתכנן בפעם הבאה - רשמתי ליד הבר מה אנשים הזמינו במסיבה האחרונה. זה יעזור לתכנן כמה לרכוש מכל סוג שתיה.
בירה חצי ליטר - 5 מנות
וודקה בחרובקה - 1 מנה
וודקה אבסולוט עם XL - ץ4 מנות
קולה - 4 מנות
יין אדום - 1 מנה
וודקה אשכוליות - 1 מנה

בקיצור, הכי כדאי להביא וודקה XL ובירה.