שישה צבעים בונים קהילה גאה בישראל

אתמול השתתפתי בכנס בנושא מנהיגות מתנדבת.
היה קצת מבאס, כי כל הכנס לא דיברו על סוגית הליבה - מה המשמעות הפוליטית לכך שארגוני החברה האזרחית מנוהלים ע"י ועדים מנהלים מתנדבים? האם העובדה שהועדים המנהלים מתנדבים מקדמת ערך כלשהו מערכי החברה הישראלית או שהיא מגדילה את הפערים החברתיים ללא כל צידוק? ובכל זאת, זכיתי להתחכך שוב בכמה ידידים טובים ואוכל משובח, תרומת ה"קהילה המתנדבת לתרום" של יהדות ארה"ב. אז תודה ליהדות ארה"ב.

כמעט הצלחתי להשתתף במעגל שיח בנושא "מימוןהמונימות" שהורכב בעיקר מגברים, אבל איכשהו המזל צלח וחמקתי מהמעגל הזה, שהתקיים לצד המעגל שבו כן השתתפתי. עד כמה שהצלחתי לשמוע מהיכן שישבתי, מעגל ה"מימוןהמוניםות" בסופו של דבר בעיקר כ3-4 הרצאות של אנשי מקצוע שמסבירים ש"מימון המונים זה אפשרי וכדאי לכםן!" ופחות כלל הדרכה משמעותית לגבי יצירת קמפיין מוצלח. כך שנסתפק בנתיים במדריך המהפכני למימוןהמונימות, שכתבתי כבר במקום ובזמן אחר.

מעגל השיח על מימוןהמונימות

לפיכך, החלק הבאמת מעניין בכנס היה - מעגל שיח בנושא "מי עובד אצל מי - על יחסי הועד המנהל והדרג השכיר בעמותה". זה קצת מצחיק שבמפגש הזה היו כמעט אך ורק נשים, אך ורק נשים המכהנות כיו"ר ועד בעמותות שונות, ורובן ככולן דיברו על הצורך "להשליט היררכיה" ועל הקושי לשדר סמכותיות כאשר את אשה צעירה (30+ או 40+) מול הדרג השכיר שלרוב מבוגר יותר.

מבנה הדיון הורכב באופן רך משאלות מנחות. התחלנו בסבב "שם, ארגון, ולמה אתה כאן" ומשם נתבקשנו לצייר את מערכת היחסים לפי דעתי בין הועד לדרג השכיר (שאלה - לצייר רצוי או מצוי? תשובה - הכל הולך). אני ציירתי ציור של יין ויאנג.

בסבב הבא ניסינו להבין ביחד, מתוך הציורים שכולם ציירו - מה אפשר ללמוד? נשאלנו האם אנחנו רואים ציור שמזכיר או מעורר בנו משהו. פרט לאשה נוספת שציירה את סמל היין ויאנג כמוני, בלטו לעייני ציור של איש הולך עם כלב, כשרוב שאר הציורים היו למעשה תרשימי זרימה ודיאגרמות קוביות היררכיות. נשאלנו - מה הרצוי ומה המצוי? למה ציירת את מה שציירת?
עו"ד אסתי שמאמה, יו"ר עמותת "אח בוגר אחות בוגרת", סיפרה על מאבק ליצור היררכיה בארגון בין הועד המנהל לבין המנכ"ל, כאשר המנכ"ל שולט במידע ונדרש מאבק כדי לזכות ולשלוט במידע. היא הסבירה שתפקיד היו"ר הוא תפקיד התנדבותי קשה מאוד, בכך שנדרש ממך להתעמת כל הזמן עם אנשים שהארגון ומטרותיו חשובות להם. חיזק את דבריה יובל רחמים, יו"ר "חוג ההורים - פורום המשפחות - משפחות שכולות למן שלום, פיוס וסובלנות" - הוא אמר שאין ואקום, וכאשר הועד אינו מפעיל סמכות, אז הצוות השכיר ימשוך קדימה. לכן התפקיד בועד דורש "ללכלך את הידיים". יפה פרידמן, מ"המשמר החברתי" "העמותה לכלכלה בת קיימא", אמרה שלעיתים כחברת ועד את נדרשת להסתכסך עם חברי הועד האחרים כדי לשכנע בצדקת דרכך, ולכן יש הבוחרים לוותר על ההשפעה ולפרוש מהועד. בתגובה, תמי חיימובסקי, יו"ר "רעות" המפעילה בית חולים ומרכז שיקומי, אמרה כי פעמים רבות נדרשת עבודה קשה מאוד, לעבור דירקטור דירקטור ולשבת איתם לפגישות, וכי למען העמותה נדרש להלחם. כמו כן אמרה כי הכנה היא כלי עבודה משמעותי, והכנת העובדים לשינויים ולאתגרים, השיחה על הקשיים הופכת אותם לאנושיים וברי השגה.

מעגל השיח "מי עובד אצל מי?"

בהמשך נשאלנו מהו בעצם ה"הסכם העסקה" שלנו בועד המנהל והאם הדברים עובדים בפועל "לפי ההסכם"? נתבקשנו לספר על מקרה שבו הועד מצא את עצמו מנסה להגדיר ו/או להעריך ו/או לבחון את תפקידיו מול הדרג השכיר, ונשאלנו האם בכלל יש בעמותה שלנו נהלים כתובים וברורים להתנהלות הועד המנהל? האם שיח כזה של הגדרת תפקידים ומערכות יחסים מתקיים בשגרה, או שראינו אותו מתעורר בזמן משבר ספציפי? מהשיחה עלתה ההמלצה לדבר על הנושאים הללו מדי פעם בפעם, עוד לפני שמגיע המשבר. רשמתי לעצמי: כל פעם שמצטרףת חבר/ת ועד חדש/ה, ומדי פעם בפעם, להעלות ביחד את הגדרות התפקיד שלנו חברות/י הועד, של הועד כולו, של הדרג השכיר, של המנכ"ל/ית, את הסמכויות, האחריות, לאפיין את מערכת היחסים, את הציפיות. מה התפקיד שלנו ומה התפקיד שלכם. זה תורם לוודאות במערכת.
טיפ נוסף שקיבלנו, למרות שלא ממש הספקנו לדבר עליו לעומק, היה בנושא זרימת המידע בין הדרג השכיר, שיש לו את המונופול על המידע בארגון, לבין הועד המנהל, שנאלץ להסתמך על הדרג השכיר כדי להבין את הזירה וכדי לקבל החלטות של מדיניות. תמי חיימובסקי מ"רעות", המליצה פשוט להסביר מה הסיבה שבגללה נדרש המידע הנוסף. כי אחרת, נטיית הלב של העובדים היא להניח שמדובר בביקורת על ביצועיהם ואז הם נוקטים בהתנגדות. וגם לקחת בחשבון שהדרישה של הועד המנהל מהדרג השכיר לעמוד ביעדים, היא בעייתית ומאתגרת. המנחות משתי"ל המליצו בחום לקיים הערכת ביצועים ותפקוד שאיננה שיפוטית. במקום שיפוט, לדבר בשפה של שיקוף ואיתגור. הדרג השכיר חושש שבקשות המידע הן צעד ראשון בדרך לנזיפה בו על ביצועיו. שפה של שיקוף ואיתגור, קביעת יעדים וחגיגת ההצלחות, תצליח לאשרר לדרג השכיר שבקשות המידע נועדו בראש ובראשונה כדי לקדם את מטרות העמותה, מתוך מקום של שותפות. וזה עשוי לרתום אותו לשיתוף פעולה.
מדי פעם הבליחה מאחורי הקלעים השאלה היסודית - כיצד מניעים חברי ועד מנהל אשר הינם מתנדבים בעצמם? מה האינטרסים שלהם? באופן מפתיע, דורון בכר העובד בעיריית רעננה, היה שם מהצד השני של המתרס, כעובד שכיר, ביקש מאיתנו להביט במראה ולהבין את האינטרסים שגורמים לחברי ועד מנהל לכהן בהתנדבות בועד. למעשה חברי הועד המנהל נדרשים "לגזור את הסרטים" כדי שיוכלו להציג בפני האסיפה הכללית הישגים. הם נמדדים למעשה בתקשורת. הדברים של דורון העלו פצע כואב לשולחן ואכן נבעטו מיידית אל מחוץ לשיחה, ובכל מקרה זה כבר היה סוף הזמן והיה צריך ללכת.

אה, וגם קיבלנו דף של שתי"ל עם הסבר על ה"דרכים המומלצות" לפעול בועד המנהל, דף שגרם לי להתעצבן קצת ולהרגיש שהדיון שניהלנו היה כ"כ מיותר, כשלמעשה המנחות של המעגל יודעות את ה"מסקנות" מראש. נו שוין, צירפתי לכםן כדי שתרגישו קצת את כוחו של שתי"ל כארגון ייעוץ.

עדכון: תיקון טעות סופר, במקור נכתב 'אילנה בן עזרא' ותוקן ל'יפה פרידמן'. מתנצל על הבלבול.