בלוג שישה צבעים

זכות הוטו למפקח על הביטוח

אני מאוד מתרגש. למרות שלא תכננו שזה יהיה ככה, היום בבוקר כיכבנו ב-YNET בעמוד הראשי עם מסיבת היער והפונצ' נטיעות שלנו. מסתבר שהעובדה שעוד פעם התבטל אירוע בקהילה הגאה בגלל ביטוח, מעבר לזה שאנחנו בקהילה אולי מתייחסים לזה בזלזול, בYNET מתייחסים לזה ברצינות, ורואים את העניין בחומרה רבה. כי רואים בזה צעד נוסף בדרך, זה בעצם תהליך שמתגלגל, ההשתלטות של חברות הביטוח על הפעילות החברתית שלנו. על היכולת של המפקח על הביטוח, פקידון במשרד האוצר, לשנות כיוונים של, להשפיע באופן חד וחריף ועוצמתי על החברה האזרחית בישראל, בלי שבכלל התכוון לכך.
אנחנו מזכירים לכם שוב שביקשנו השבוע את עזרתכם ותמיכתכם בחתימה על עצומה שתשכנע את הפקיד הזה שהגיע הזמן שלו לפעול בעניין הזה, בנושא חברות הביטוח שמסרבות להעניק ביטוח לאירועים של הקהילה הגאה. מאחורי ההחלטה הגזענית שלא לעשות כלום, החלטה ציבורית שהיא כביכול בעלת אופי עסקי, אבל מול התפקיד שלו לוודא שחברות הביטוח מחלקות את השירות הציבורי שלהם, מכירת מוצרי ביטוח, לכל לקוח, ללא הבדל דת גזע מין מגדר ונטייה מינית.

אני רוצה מאוד מאוד להודות לכל מי שהיה מעורב בהפקה של המסיבה-הפגנה הזו, במיוחד ליזם שלנו בתחום הצפון, אוסקר אויריך, וצארלס ארתור גיימס, שגם סייע בענייני התכנון כאן, אבל גם לידידנו מיקי כספי, יו"ר האגודה גאים בגליל והפעילימות, והכי חשוב לידידינו מקיבוץ תובל - יאיר שושני ואיציק גרשוני, ולעמיתינו מהמחאה הציבורית נגד חוק ועדות הקבלה וכן לאלו מהמאבק במזבלות הלא חוקיות באיזור תובל.

הרעיון של לעשות מסיבת יער, בעצם נבע מהרצון שלנו לקיים הפגנה, או איזושהיא מחאה, כנגד הרצון לבטל את אירוע הנטיעות בגלל שחברת הביטוח סרבה לבטח אותו. נכון, מיקי כספי מגאים בגליל עדיין טוען שהאירוע נדחה ולא בוטל, אבל לא ראינו שום הודעה לעיתונות מצד האגודה, לא על הביטול ולא תאריך חדש, ולכן אנו רואים ניצחון 1:0 בנוק אווט לחברת הביטוח שהחליטה שהיא לא רוצה לבטח. לכן החלטנו לקיים אירוע מחאה ללא כל כיסוי ביטוחי, כי הבנו שאים נשאל את חברת הביטוח אם מתחשק לה לבטח אותנו, היא תגיד לנו: לא! אתם להט"בים! ולכן לא תוכלו לעשות פעילות חברתית.

גאווה וביטחון

סדרת מאמרים לצד התהליך הקהילתי לקראת מצעד הגאווה בתל אביב ובצל טראומת הפיגוע בבר-נוער.

>>>> שלבים בהחלמה מטראומה
1. בניית בטחון
2. זיכרון ואבל
3. חיבור מחדש עם היום-יום

הקהילה שלנו חוותה טראומה ב1 לאוגוסט האחרון. תפקידינו כמנהיגי הקהילה, להכיר בכך, לתת לזה את המקום, להושיט יד מחבקת לכל מי שרוצה או צריך, ולהוביל מהכאב לעבר חיבור מחדש.

יאן אנדריאה, מומחה לנושא התמודדות עם טראומה בקהילה <קישור: עיבודש טראומה ומנהיגות בה"פ>, ממליץ להכיר בשלבי ההתמודדות הללו, ולפעול לאורם, כלומר, לתת מקום לבנות את הבטחון, ולהיות בטוח שיש תחושת בטחון, לפני שממשיכים לבניית הזיכרון והאבל.

חשוב לי לציין את זה כי אני רוצה לדבר על מצעד הגאווה בהקשר של בניית בטחון. לא בטחון אישי שלי, אלא בטחון שלנו כקהילה: בזהות שלנו, ביכולות שלנו. ומתוך בטחון בכח שלנו, כקהילה, לשאול - האם אנו מסוגלים להישיר מבט קדימה ולבחון מהי האחריות שלנו מול החברה הישראלית.

>>>> חותלות בוורוד ניאון או: אני אהיה מוכן לההרג על זכותך להגיד את דעתך שאיני מסכים לה
כל שנה, וגם השנה, חוזר הדיון <קישור: פייסבוק תלבושת אחידה> על כך שהתקשורת המסחרית תמיד תמצא את אותו הגברבר שהחליט שכיף לו להגיע למצעד ולחגוג את מיניותו בבגד ים חושפני וחותלות ורודות. יש בזה משהו מאוד חתרני, להגיד שאני בטוח בזהות שלי גם אם אני אסון אופנה מהלך. ועם זאת, האם הוא מייצג? האם זו התמונה שצריכה לסכם את מצעד הגאווה הגדול, הרשמי?

אז קודם כל יש לי וידוי: גם אני הגעתי פעם למצעד הגאווה עם בגד ים חושפני, ואני ממש לא ממליץ לכםן כי אחרי זה נשרפתי כל כך שממש חששתי שמא אצטרך כבר לבקש שישריינו לי מיטה במחלקת סרטן עור. ככה שאני מבין את הצורך בחופש הלבוש במצעד, איך נאמר, באופן מאוד אישי ואינטימי.

מעבר לזה, אני רוצה להגיד: ההחלטה לקיים את המצעד ביום שישי גוררת את הסיקור הצהוב הזה <קישור: נגד חותלות ורודות 2008><קישור למאמר שטרם נכתב: על הרעיון של יום חמישי בערב> - כי אם כל השבת יושבים עם התמונות מהמצעד ומנסים לחשוב מה יהיה הכי צהוב, בסוף מוצאים תמיד את ההומו מחמד הזה עם החותלות בצבע ורוד ניאון.

מצד שני, כל פוליטיקאי מתחיל יודע שכדי להגיע למהדורת החדשות, כלומר, אם אתה רוצה להיות רצינית - אתה צריכה לקיים מסיבת עיתונאים בדיוק בשעה שמונה, כדי שיהיו חייבים להעביר את זה בשידור ישיר בחדשות ערוץ 2. אז אם עושים מצעד ביום חמישי, מקבלים סיקור אחר.

בנוסף לכך, אני באמת מוכן שכל גברבר או בכלל כל איש/ה, בלא תלות בסגנון הלבוש שלה/ו, ייצג אותנו בתמונת סיכום של המצעד. זה לא כזה רלוונטי מה יש בתמונת הסיכום, מה שחשוב בתהליך של סיכום המצעד והפיכתו לערך היסטורי, זה דווקא סוגיית הכמות ולא האיכות <קישור למאמר שטרם נכתב: מפגן כח>.


* מה יהיה על המשאית ואילו משאיות יהיו
בהמשך להצעה שלי מישיבת ראשי הארגונים האחרונה <קישור: גוטרנס ישיבת ארגונים>, ישבתי עם 2 ידידים ושכתבנו את מסמכי ה"אני מסכים להיות על משאית" למעין אתיקה להפעלת משאיות ורקדניותם במצעד הגאווה. זה חשוב להעלות את המודעות לנושאים הללו, כי כפי שכבר אמרתי, הדבר האחרון שיגרום לי לחגיגה במצעד הגאווה הוא עוד דיילת מכירות סטרייטית שאולצה ללבוש מינימלי ומשפיל בשביל למכור לי משקה אנרגיה בשכר שאיני בטוח שמגיע לשכר מינימום.


* קריאה לפעולה
אפשר להביע תמיכה באתיקה למשאיות במצעד <קישור: אתיקה למשאיות במצעד>, אפשר לכתוב אתיקה משלכם, אפשר לבוא עם חותלות ורודות למצעד ואפשר גם להגיע עם חליפה ועניבה.

מה שבטוח, במיוחד לאור האלימות המשטרתית <קישור: מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח במעצר> <קישור: המשטרה חורגת מסמכות עוצרת ליצנים> <קישור עם תמונות: משטרה מפעילה מדיניות של יד ברזל> לאחרונה, שחשוב להביע את דעתנו ולו רק לשם שמירה על המרחב הדמוקרטי כאן.


נכתב בערבול מגדרי ומכוון לכל המינימות.

אתיקה למשאיות במצעד

אני חושב שצריך לקחת אחריות קהילתית על הגדרת אתיקה להפעלת משאיות במצעד הגאווה.
קיבלתי את ניסוח הסכם המשאיות של עיריית תל אביב ושיניתי אותו. אשמח לשמוע מה דעתכם בנושא.

להלן דגשים ותנאים להשתתפות במצעד הגאווה:

כמות האנשים על המשאית לא תעלה על 15 אנשים, בהתאם לאישור מהנדס ומשטרה.

פעילותכם על המשאית תעשה בתיאום עימנו ובהתאם להנחיותינו בשטח.

המשאית לרשותכם לעיצוב תפאורה מיום ______ בשעה _____ במתחם ______.

קודם לכן, בשעה _____ יימצא שם מהנדס הבטיחות עימו תוכלו להיוועץ ולקבל הנחיות מבחינה בטיחותית בנוגע לתפאורה, רקדנים וכו'. כמו כן, יש לשמור על גובה תפאורה מקסימאלי של 2 מ' (מהמשאית) בהתאם להוראות מהנדס הבטיחות .

על המשאית להיות מוכנה לרישוי, כולל נציגים מטעמכם, בבוקר האירוע בשעה 08:00.

על הרקדנים והדי.ג'יי (כולל תקליטיו) להתאסף בשעה 10:00 בבוקר ב___________, שם יתודרכו ולאחר מכן יצטרפו למשאית בנקודת הפתיחה - ____________________.

כנ"ל בנוגע לאופנוענים ולמכוניות שיצטרכו להציג את רישיון הרכב והנהג ואת הביטוח על מנת להשתתף.

חל איסור לחלוקת פלאיירים מהמשאית והן מהקרקע .

רצ"ב דוגמת אישור עליו יתבקשו לחתום כל העולים למשאית מטעמכם.

חתימה :______________________________

______________________________________

טופס מידע והסכמה - משתתפים, רקדנים ואנשי צוות ע"ג משאיות נוסעות במצעד הגאווה

אני משתתף באירוע הנ"ל ומשמש כ/ משתתף שלא נוח לו לצעוד /רקדן קהילתי / DJ /איש צוות ע"ג משאית נוסעת וזאת מרצוני החופשי.

לרקדנים: אני מצהיר בזאת כי אני אוהב לרקוד ועושה זאת מרצוני החופשי ולא מצפה לתמורה כלשהי בגין ריקודיי

אני מצהיר ומתחייב לנהוג על פי כל כללי הבטיחות המתחייבים ובהם איסור להתקרב למעקה הבטיחות עד למרחק של 1 מטר וכן איסור מוחלט לטפס על המעקה.

כמו כן אני מתחייב להשמע להוראות בטיחות במהלך המצעד.

אני מאשר כי בדקתי ובחנתי את שטח המצעד ואת המשאית ומצאתי אותו לשביעות רצוני המלאה.

ידוע לי כי המארגנים מחייבים חבישת ציוד מגן מלא לרבות קסדה ואי היענותי לכך מסכנת אותי.

מסיר אני בזאת כל אחריות בגין כל פגיעה או נזק שיגרמו לי או לרכושי או לצד שלישי בזמן המצעד, לפניה ולאחריה לרבות ממארגני המצעד ו/או יועצים ו/או עובדים ו/או מי מטעמם.

מתחייב אני לשפות את כל הללו בגין כל תביעה שתוגש נגדם כתוצאה מהשתתפותי במצעד ובקשר אליה וכל תוצאה של השתתפות זו.

מאשר אני כי ידוע לי שהשתתפות במצעד היא על אחריותי המלאה ועל סיכוני הבלעדי והשתתפותי בה הנה "נטילת סיכון מרצון".

אני מאשר כי אני מעל גיל 18. (במידה והמשתתף מתחת לגיל 18 יש צורך בחתימת ההורה)

ידוע לי כי באפשרותי לבטח את עצמי בביטוח תאונות אישי או ביטוח צד ג' וכי המארגנים המליצו בפני על כך.

ידוע לי כי הפעילות הינה מסוכנת ואני נוטל על עצמי סיכון זה.

אני החתום מטה לאחר שקראתי והבנתי את הכתוב מסכים לתנאים הרשומים במסמך זה.

על החתום (בכתב ברור וקריא)

תאריך: _________________________שם פרטי: _______________________

שם משפחה: _____________________ ת.ז: _____________________תאריך לידה: __________

חתימה: _____________

שם ההורה (עבור ילדים מתחת לגיל 18) ___________________________

מספר ת.ז של ההורה (עבור ילדים מתחת לגיל 18) ___________________

אני מאשר לבני/בתי להשתתף במצעד ומתחייב בשמי ובשם ההורה הנוסף וכן בשם הקטין בכל ההתחייבויות המפורטות לעיל במסמך זה.

חתימת ההורה: _________________________

למה ומדוע שישה צבעים לא צריכה אגודת ידידים?

בהמשך תמצאו סיכום של יום עיון בנושא הקמת וניהול אגודות ידידים. לאחר השתתפות ערה ועירנית ביום העיון, אני די בטוח שזה ממש משהו שלא מתאים לנו. הסיבה העיקרית היא שאנחנו מגייסים בארץ ולא בחו"ל. זה נשמע לי דיי טיפשי לבנות ארגון או ועד לתורמים שלנו בעמותה, כאשר מראש הרעיון שלנו הוא רעיון של בניית קהילה. מי שייתרום הוא גם מי שיהיה חלק בקהילה וגם מוזמן לקחת חלק בניהול העמותה, אז מה בדיוק צריך עוד ועד מנהל כאן?
אני חושב שבהקשר שלנו:
* אולי צריך להקים "וועדת קהילה" ו/או "ועדת תורמים" שתרכז את הנושא הזה. "חברי קהילת שישה צבעים".
* שגרירי הקהילה ברחבי הארץ - גם אם לא בא לך להיות מתנדב פעיל בפרויקט, בואי ותקחי אחריות לייצג אותנו במחוזך, לעשות שם אירוע היכרות/התרמה וכד'.
* בלי פעילות מקומית לא תצליח להגיע ל"מנהיגות המתנדבת" - זה בהחלט מסר חשוב שאנו נאמץ, משום שפעילות מקומית זה לאו דווקא "לפתוח סניף", גם מסיבת תה יכולה ליצור קשרים חדשים.

* * *

הקדמה

דובר: עילם קוט
באנגלית אומרים freinds of צריך להזהר שלא יהיה freinds off
בארץ נתקלים בידיעות בעיתון יגאל שרמייסטר וינקי מרגלית יתקלטו באירוע התרמה או בחצר ביתה של דפנה קריב יתקיים אירוע וכו'. מאחורי זה עומדת תורה שלמה, אסטרטגיה שלמה שכל תכליתה זה להביא כמה שיותר מהאליטות העסקיות, תרבותיות, ולקרב ולחבר אותן עם עמותות וארגונים כדי להביא משאבים לארגון. חיבור שמות ואנשים שאוהבים להיות במחיצתם - מאמינים שיביאו לנו יכולות נוספות לארגון.

ארגון תכנון והקמה של ארגוני ידידים

דובר: אבי ערמוני
אבי היה סגן נשיא אונ' עברית. היום מנהל את בית התפוצות ויו"ר החברה למתנסים. נחשב לאורים ותומים בתחום גיוס המשאבים.
זו תקופה קשה לגיוס משאבים, צריך לשאול את עצמנו למה להתאמץ: האם כבר השגנו את מטרותינו או נכשלנו מזמן כבר בהשגת מטרותינו? ומצד שני זו תקופה טובה לנצל את המשבר כדי להקים ולבנות תשתיות.

א. המשאב הראשון הוא המשאב האנושי. הוא הכי חשוב והוא הכי קשה.
ב. אנשים נותנים לאנשים. בלי האדם לא נגייס כסף.
ג. אנשים נותנים כסף כדי להיות חלק מהצלחה. "אנחנו רוצים לחבר אותך לסיפור הצלחה" ולא לחזור על השגיאה האיומה - יצירת משבר חדש לצורך הקמפיין. אוי ואבוי. זה אולי טוב לטווח הקצר אבל לטווח הארוך זה מרחיק את הקהל מאיתנו. כמה אפשר להציל? זה נמאס.
ד. גיוס כסף זה המעגלים ההולכים ומתרחבים. אלה פותחים את הדלת לאלה.
עד שבסוף מגייסים תרומה מביל קלינטון או ברק אובמה. בלי מילים זה האסטרטגיה - מעגלים.

ועכשיו לנושא אגודות ידידים.
מה שעשה ברק אובמה בהרחבת מעגלי הידידות, חברות הוירטואלית. SMS ופייסבוק וטוויטר - אבל בסופו של יום הקשר האנושי הוא המפתח לגיוס כסף וכמובן אנשים.

לא רוצה להתייחס לגיוס מודרני, גיוס ויראלי וכו' - כדאי לשקול כי הם מאוד יעילים במונחי עלות-תועלת.

ארגון ידידים זה דרך נוחה כי האמצעים הם זולים - לשלוח דואר או מתנות או להפיק מסיבות.

יעקב פרי, יו"ר הדירקטוריון שלי, הוא נגן נהדר אבל באים למסיבות שלו כי רוצים להיות במילייה שלו. באים בשביל הקשר האנושי.

באמריקה ה-IRS מגביל את היכולת של הארגון לתת תשורות, עד כדי 2% מגובה התרומה המקורית.

מדוע ארגון ידידים?
1. מסגרת ל<תחזוקה> <שותפת> של תורמים על <בסיס שנתי> ובהנחת <תרומת מינימום>.
2. הבנייה של פוטנציאל צמיחה. <טווח קצר> <בינוני> <ארוך- ירושות צוואות ושאר תרומות>
בדיחה: מגייס הרבה ממי שלא רואים ועוד יותר על ידי זה שנמנע מלהגיע.
3. כולם תורמים 20 ש"ח, מישהו תרם 200 - אם נשקיע 3 שנים, יש סיכוי מאוד טוב (נבדק) ש
4. מאגר להצמחת מנהיגות, ידידים או שוחרים זה כר טבעי להצמחת, הצפת, העלאת מנהיגות
5. מאגר למתנדבים וחברי ועדות למיניהם, מומחים לכל דבר שרוצים, אינטרנט או הפקת אירועים. אירועים הם השיטה הכי פחות יעילה להפקת כסף
6. בסיס טוב מאוד ליח"צ ולגיטימציה בקהילה.
ארגון מוכר,
ניהול קומפטנטי
ארגון ידידים זה לגיטימציה
7. צוואות וירושות. מתחיל במיילינג ליסט ופתאום מגיע ב-בום. לאורך זמן, לאחר 10-15 שנים, הקהל שמקבל דואר ישיר, א. זה גורם להם למות מהר ב. הם בסוף תורמים.
8. בסיס מצויין לתרומות בלתי מיועדות. קל ייחסית לגייס שם תרומה מיועדת, אבל קשה להסביר משם למה לוקחים תקורה משם. ודווקא ארגוני הידידים לא מאלצים אותך לפרויקט ספציפי.

בעברית שוחרים ידידים זה מצויין.
אבל over שימוש במילה freinds עושה בעיה כאשר אנו באים אליהם ומבקשים בואו ניצור שותפות. הסיפור של ישראלים שמגייסים בעולם זה סיפור של יצירת שיתוף. פעם זה היה אתם תתנו כסף ואנחנו נהיה כאן. אבל זה פרדיגמה מתה.
פרדיגמה חדשה - בואו להיות שותף אידיאולוגי שלנו.
למשל יש זכויות אדם גם בישראל.
אבל FRIEND זה עשוי להקטין את תחושת השותפות. כי אתה רושם שיק ואני מטפל בבעיה האידיאולוגית.
בבית התפוצות שינינו את השם ל-בית התפוצות of america. את אותו הסיפור של העם היהודי אפשר לעשות גם באמריקה. לא רק be my freind אלא גם be my partner.
בכל זאת רוצים את השיק, אבל תנו לאדם להרגיש שהוא יותר מסתם freind.
בארץ צריך מאוד לשאוף ל46א'. בארץ וגם בחול החרדה היא שהגולם יקום על יוצרו. ולמה זה קורה? כי דרישות החוק באמריקה, 501C3, אומרים שגם אם נותנים תרומה ייעודה לארגון ישראלי, ע"פ החוק באמריקה, לארגון האמריקאי יש מקום לשיקול דעת. טכנית וחוקית זה אפשרי. ולכן ההתנהלות הפורמלית של ארגוני שוחרים וידידים במשך השנים מקבלים חיים משל עצמם.
נשיא ,מנכל ארגון השוחרים הוא בכלל אמר - כשאני בא לאוניברסיטה אני שווה ערך למנכל האוניברסיטה. we are both independant presidents.
לכן כללי ההתנהגות צריכים להיות מאוד ברורים.
מה גם, שכשהארגון שם קורס, אנחנו נדרשים לרשום שיק וto bail them out.
הפחד הגדול הוא שה05ם יתנתקו מסיבת קיומם.
membership organization -דוגמת הדסה
עלות גיוס הכסף של ארגון הדסה - תקורה של 6% וסכומי כסף פנומנלים.
א. היופי הוא שבסיס הממברשיפ מאוד רחב עם סכומים קטנים. לכן זה לא משנה אך הבסיס נשאר יציב.
ארגון ענק, מנוהל ע"י מתנדבות, והתוצאה היא מדהימה.
ב. המתנדבות מתחלפות כל הזמן והתוצאה היא שהמתנדבות שם כבר יודעות יותר טוב לעשות ניתוח מוח משלמה מור יוסף.
החשש: פוליטיקה, ניהול קושל, בטוח הארוך השתלטות על הארגון

freinds of organisation
כאן ההשתתפות היא אחרת אבל הסיכוי שהגולם יקום על יוצרו הוא יותר קטן.

האתגר הוא שהארגון יהיה מסודר.
א. ימי הולדת כתובות אימייל תחביבים עניין
ב. בלי אשת או איש מקצוע שינהלו - זה לא יעבוד. אלא שיודעים מה זה להפעיל מתנדבים מבינים שהפעלת מתנדבים היא מקצוע. וכל מי שחושב שאנחנו מהכיס הקטן ובהזדמנות נפעיל אותם - זה שגיאה ועדיף לא להכנס לשגיאה הזו.
זה משאב מינימלי אבל מתנדב שציפיותיו אינם מתגשמות הוא נטל ולא נכס. תרומה שלילית ולא אפסית. זה נורא חשוב. ניהול מקצועי ורצוי גם ניהול נפרד. ורצוי גם איזשהו ריחוק בין הארגונים.

המטרות:
א.חיזוק קשר ומעורבות
ב. מתן זהות יחודית ומובדלת לארגון הידידים. מה ההבדל בין ידידי שיבא לידידי רמבם.
ג. ערך מוסף לתורם: סוציאליזציה, חברותא עם תורמים כמוהו.
לא רק לקחת את השיק אלא ליצור סט של חיזוקים חברתיים בהשתייכות לארגון

ש: למה הארגון ידידים צריך ריחוק פיזי מהארגון עצמו?
הסוציאליזיה היא גם בארגון האם וגם בסוציאליזציה
שבתוך ארגון הידידים. זה לספק עוד רמה של מעורבות שלא תמיד ארגון האם יכול לתת אותו.

האחים מארקס - אני לא רוצה להיות חבר במועדון שמוכן לקבל אותי.
אני כן רוצה לשיר עם יעקב פרי למרות ששניהם זייפנים.
זה האלמנט שצריך לייצר.

המוטו: אני אומר לך תודה על רמות תרומה שהולכות וגדלות.
הרעיון הוא שהכיוון הוא רק הולך וגודל. התרבות היא שהכיוון הוא לצמוח. ברגע שעובדים נכון, אפשר גם לצפות מראש מה תהיה רמת ההכנסות לשנה הבאה.

חשוב לבנות מעגלים כי הכרטיס חבר זהב נותן לי להכנס גם לקונצרט בחינם וזה מאפשר לי להתחבר לאנשים כמוני.

ככל שבסיס התרומות לארגון יותר רחב ומגוון, כן יכולת ההשרדות, ההמתנה וכו' גדלים.

חשוב לזכור כי הסיכון של ההשתלטות הוא סיכון קיומי.

המגמה: תמיד לבקש יותר.
אני עמדתי בזמן שלי על הדקה. כעת אתה מחליט.

שאלה: עמותה אנונימית - האם לקחת דמות ציבורית או להפיץ את הידע עלינו.
תשובה: אישית אני מאוד לא אוהב את ה-celebrity for rent. התחושה: אם ניתן לגייס איש/אשת ציבור שיש להם קשר אידיאולוגי ומסוגלים לדבר בנושא מתוך מחוייבות - אז כן. אחרת זה רדוד ואת מושכת את האנשים שלא היית רוצה בהנהלה שלך.
ההתלבטות היא בין worker ל-celebrity. התשובה היא worker בפירוש. רק כשיש מנגנון יציב, אפשר לשחק עם celebrity. ולא לשכח של-worker יש מנהל חשבונות שלו יש דוד שקוראים לו charls bronfman.

דובר: עילם.
כאשר אני מקבל הזמנה אישית ממישהו. זה הכל אישי בחיים ואנשים עובדים בצורה הזו. כשמזמינים אותי אז אני חושב האם אני רוצה לבוא והאם אני רוצה להזמין עוד.
דבר שני, אתם לא יודעים כמה מתעשרים חדשים יש. הצמדו אליהם.
נאווה ברק. הימור נכון. התחילה בבילינסון.
יש דור חדש, שי אגסי כאלו. היצמדו אליהם ובנו עליהם.

תהליכי הקמת

דובר: ד"ר פיני שמעון
מהי אגודה?
קבוצת אנשים <בעלי מעמד> ציבורי וחברתי בקהילה, המוכנה להרתם <בהתנדבות> לקידומה ופיתוחה של עמותה או ארגון.

מטרות:
מעמד ציבורי
דיקום מטרות
גיוס תומכים
גיוס משאבים
יחסי גומלין בין האגודה לארגון
טיפוח אירועים משותפים בין האגודה לארגון
חברים נוספים לארגון הידידים

כשבוחרים יו"ר חשוב כבר לפזול לכיוון מי שיחליפ אותו אחרת לא תהיה המשכיות.

<א. איתור יו"ר>
א. נושא הארגון מעניין (התלהבות... ברק בעיניים...) ---> כלל לא פשוט!!!
ב. בעל מעמד ציבורי בקהילה
ג. דוגמא אישית - תורם בעצמו!
ד. זהות אינטרסים ????
ה. אינו מזוהה משמעותית עם ארגון אחר.
ו. מיפוי אנשי הציבור בקהילה העומדים בפני "סיום תפקיד"
ז. חשיבות ליכולת יצירת קשר אישי חם
ח. קשור למישהו מהארגון כדי לפנות אליו בערוץ האישי.

<ב. איתור חברי הנהלה לאגודת הידידים>
* דרך היו"ר הנבחר -קשר איש
* חשיבות תחומי עיסוק מגוונים
* "פוטנציאל נתינה"
* מעמד בקהילה
* מגוון זהויות (נשים, צעירים וכו')
* אנשים שמבקרים בישראל ובארגון הראשי
* לשלוח "בקשה רשמית" מגורם בארגון הראשי
* ללוות את מינוי חבר ההנהלה ביחסי ציבור עם תמונה. כדי לתת לו את ההכרה.

<ג. הגדרת היעדים של ארגון הידידים>
* מטרות אופרטיביות (פעילים, אירועים, כספים)
* סדרי עדיפויות לשנה הראשונה
* יעדי גיוס כספים TARGET. לקבוע את זה ביחד. דברים ריאליים במיוחד לשנה הראשונה. ולהיות מאוד סבלניים. כי אנחנו לא רוצים להכשיל את היו"ר וההנהלה שלהם. לעזור להם לעבור את הTARGETS
* מדדי הצלחה לפעילות
* הגדרת מהן הציפיות אישיות מ"חבר" בארגון הידידים
* תאום ציפיות בין הנהלת הידידים להנהלת הארגון

<ד. הקמת התשתית הארגונית לאגודת הידידים>
* החלטה על מבנה האדמיניסטרטיבי (משרד, עובדים)
* החלטה על הסטטוס החוקי זיכוי ממס
* הסכמים עם ארגונים מובילים לצורך העברת כספים
* תאום זמנים ב"לו"ז השנתי הקהילתי" לעריכת מגבית. יש כבר אירועי התרמה ופעילויות ולא נכון לעשות אירועים בדיוק באותו בוקר או ערב שארגון אחר עשה.
* קביעת נהלי עבודה עם המשרד בישראל
* קביעת נהלי עבודה המקומיים של הנהלת אגודת הידידים
* החלטה על גובה התקורה להפעלת הארגון (% מתוך הגיוס)
הדסה - 6% זה יפה מאוד. 10% זה יעד סביר מאוד. 9% זה אתגר. ואחרי שמצליחים לעמוד בזה צריך לפרסם את זה! לתורמים ובכלל לקהילה.
* "סיוע ישראלי" לגיוס כספים (שליחים, מרצים, אנשי ציבור וכד' - יש הרבה שממילא נוסעים לשם.

<ה. אירוע השקה>
למה? כדי שידעו בקהילה
* מועד האירוע מאוד מאוד משמעותי.
* תיאום "מרצה בעל מוניטין" מישראל לאירוע (מוטיבציה להשתתפות)
* החלטה על אופי (א. ערב, צהריים, במשרד, באולם)
* תאום כיסוי יחצ
* הגדרת יעדי התרמה לאירוע (כרטיס כניסה, מעטפות)
* הזמנת VIP מקומיים (שגריר, אנשי ממשל)

<ו. הפעילות השוטפת>
* צוות?
* קשר עם ארגון האם?
* איך מעבירים / מתי מעבירים כסף?

<ז. טיפוח ארגון הידידים>
* שמירה על קשר שוטף ואישי עם חברי הנהלת ארגון הידידים
* ביקורים הדדים
* עדכונים שוטפים בחידושים ושינויים בארגון האם
* תשומת לב לאירועים מיוחדים בארגון הידידים חתונה יומהולדת וכו'

רמי קליישטין הוא לא איש עסקים אבל הוא כן סלב וכן מזמין חברים להופעה בהתנדבות או מסיבה - זה עובד.

- לא רלוונטי לנו כי אנו לא מגייסים בחו"ל אז משמעויות בנקאות או התאגדות בחו"ל הינן לא רלוונטיות.

דוגמא: אגודת ידידי נט"ל

דוברת: אורלי גל, מנכלית נט"ל
יהודית מי שהקימה את העמותה לפני 12 שנים נט"ל.
ההתמקצעות - נפגעי טרור ומלחמה. כל אזרחי ישראל. נותנים שירותים בכל הארץ.
מה ייחודי?
1. מרכז טראומה לכל דבר שתחתיו יש אפשרויות רבות לכל אדם - נפגע ישיר או עקיף. בניין באבן גבירול 10. 50 שנה ישב בו אגף השיקום. יהודית רכשה את הבניין ושיפצה אותו וזו תרומה שלה לעמותה.
2. אנשי מקצוע וצוותים קהילתיים.
3. ניידת

מבנה.
* יו"ר, מזכיר, מנהל כספים, עו"ד ו-6 חברי ועד, סה"כ 8 חברים בועד וכולם בהתנהבות.
* תמהיל הועד:
- אנשי עסקים
- אנשי טיפול
- נשים וגברים בגילאים צעירים ומבוגרים
* נושאת משרה שהיא אחראית על גיוס הכספים בפועל והקשר עם הועד המנהל שם.
* ישיבות ועד מנהל נערכות פעמיים בשנה בנוכחות יו"ר ומנכהקמת אגודות ידידים בארץ זה אחרת. עבדנו עם פארה.
יש משמעות משפטית למושג "אגודת ידידים". אנחנו הולכים להקים גוף תמיכה ציבורית.
"ל נט"ל. נותנים דוחות מסודרים על הארץ.
* חבר ועד מנהל תורם פעם בשנה. זה הנוהג.
* קשר שוטף עם נט"ל באמצעות NEWSLETTER ושיחות טלפון.
* אנחנו עשינו את זה בשבילהם. אסור שהיה אותו אתר ואסור שיהיה זהות בין הארגונים. יש עו"ד שחושב על זה כל הזמן כי אלו החוקים האמריקאיים. לכן אנחנו עשינו להם אתר אינטרנט ולוגו לAMERICAN FREINDS ששונים מהלוגואים של נט"ל בארץ.
* חברי הועד מארגנים אירועים בביתיהם או תודות לקשריהם

איזה תכונות צריך יו"ר?
אנחנו הכרנו מישהו שמינה את בן דודו לתפקיד היו"ר והוא בתפקיד נשיא.
הם גייסו מנהל כספים ועו"ד.
כהחלטה: לא מוציאים שקל על אגודת הידידים. מצאנו תורם ייעודי שהוא משלם על הגיוס ואז אנחנו יכולים להגיד לתורמים שכל שקל שלהם מגיע ישירות לפעילות ולא להנה"כ

הכנו שאלות ותשובות ובמיוחד מה ההבדל בינינו לבין ארגונים מתחרים. לא השמצות אלא הבחנה.

כאסטרטגיה הוחלט לא לעשות אירועי ערב אלא רק אירועי בוקר או צהריים. 30 איש שהם אנשי עסקים עסוקים אבל באים בשעות העבודה וזה חשוב.

<קבלת החלטות>
1. אסטרטגיה: הגדלת מערך תורמים
2. החלטה על הקמת האגודה. השקעת הזמן של המנכ"ל להפעיל האגודת ידידים -גדולה מאוד.
3. האגודה היא משאב חשוב וכך מתייחסים אליה.
4. תוכנית מפורטת לפני שמתחילים לבצע.

<תכונות לנשיא/ יו"ר>
* אישיות שמזדהה עם הארגון
* יכולת נתינה
* אישיות מוכרת ומוערכת בקהילה
* יכולת הובלה (יכול לארגן "מרתונים" של פגישות כאשר הישראלים מגיעים לבקר בחו"ל)
* יכולת לפתיחת דלתות ויצירת מחויבות בקרב תורמים
* יכולת גיוס אנשים משפיעים ומחויבים לועד
<<חשוב שהגיוס יבוצע בשיתוף פעולה עם פילנטרופ, שהתורם האחד יכול להסביר מדוע הוא תורם>>

<איך>
* נערכה פגישה עם נשיא ויו"ר שהוא מינה >> זה תהליך ארוך שכל הזמן אירחנו את המשפחות שלהם בארץ.
* גויוסו עו"ד, מנהל כספים ומזכירה בהתנדבות
* הצוות שם מטפל בנושאים המשפטיים (האגודה השניה זה יותר פשוט כי כבר יש מן המוכן)
* הם מאוד התעקשו שלא יהיה מישהו בתשלום בחו"ל. אבל לנו זה חשוב כי זה הפעלת מתנדבים
* הקשר השותף הוא בין היו"ר שם למנכ"ל כאן.

בגדול, הצעדים להדגלת תרומות ומודעות לארגון:
* תרומות מקרנות, מפדרציות, ארגונים, עסקים ויחידים
* שגרירי נט"ל בקהילתו בחול
* השקעת זמן של יו"ר ומנכ"ל בטיפוח מע' יחסים
* הפקת לקחים ותיאום ציפיות

חשוב חשוב חשוב:
1. זה הדוגמא האישית.
2. הגשת בקשות מסודרות לתמיכה, מפורט מאוד עד רמת השורה, וכמובן דוחות סיכום (גם הם שולחים לנו סיכום של מי שלח מתי וכו'. הם שולחים מכתבי תרומה בשמנו אבל גם לנו האפשרות לתגמל ע"י מכתב תודה מנט"ל בארץ.)
3. כל הזמן ביקורים. לשלוח אליהם ולארח משלחות שלהם.

הקמת אגודות ידידים בארץ זה אחרת. עבדנו עם פארה.
יש משמעות משפטית למושג "אגודת ידידים". אנחנו הולכים להקים גוף תמיכה ציבורית.

שגרירויות נותנות תמיכות לארגונים.
נוצרים אבנגליסטים ועוד.

ניהול כמה ארגוני ידידים

מר יפת עוזרי עוזר בבית התפוצות ובעוד מקומות.
4 סוגי ארגונים:
א. עצמאי לחלוטין מארגון האם, קובע לעצמו יעדים
ב. פועל בהתנדבות בתיאום עם ארגון האם אך ללא עובד בשכר או נציג של ארגון האם.
ג. פועל בהתנדבות עם רכז בשכר/ רכז מתנדבים / פקיד בשכר בשם
ד. פועל בשכר כמחלקה בארגון האם.

תגמול לשוחרים:
א. סיפוק
ב. הוקרה
ג. שותפות לנושא יוקרתי / קרוב ללב
ד. NETWORKING - אפשר להתחכך עם ביל גייטס ועוד אנשים שטוב לקבל כרטיס ביקור שלהם. יש לזה גם ערך עסקי לאנשים.
ה. צעצד בקהחךה הצקןצחץ
ו. עיסוק ומימוש עצמי

תפקידים: אספקת מידע, חוליה מקשרת, ייזום, בקרה, ריכוז מידע

סוגיות: פרו-אקטיביות מול שירותיות, מי מוביל, הדסק - חסם או מאפשר? אלו יחסי גומלין לא תמיד פשוטים.

כ-130 עובדים בארגוני השוחרים.. עבור 80 מיליון דולאר מרחבי העולם.

Donor Services - proposals
Reporting - 6000 reports per yesr
Fianace And Administartion
Ceremonies and Special Events

שאלות
* מי קובע מדיניות וסדר עדיפות?
* של מי התורמים? האם מותר לפנות אליהם ישירות? האם להם מותר לפנות ישירות אלינו?
* מי הוא המתרים הראשי? הארגון או השוחרים?
*מי מגבש פרויקטים??
* ייעוד תרומות לא מיועדות?
* מי מנהל את הקרנות הצמיתות?

סוגיות כספיות
* תקורות. אגודת ידידים אמריקאית עולה 10M$
קוראים לזה נוסחת לונדון. מה זה הוצאה ישירה בגיוס כספים ומה היא הוצאה עקיפה?
* עלות אדמיניסטרטיבית

שבחי העצמאות - ארגון עצמאי לגמרי
* גמישות בהפעלה
* מוטיבציה
* אטקרטיביות למניהיגות המקצועית והמתנדבת
* התאמה למצב המשפטי.

זהירות מעצמאות מוגזמת..
קקל לונדון היה צריך לשלוח דודי גולדמן שהיה נציג מאוד מסודר שהיה צריך לבוא
* אפשרות לקונפליקט אינטרסים
*חוסר בקרה
* כפילות בפעילות
* בלבול תורמים בנושא תקורות או בנושאי דיווח

עשרת כללי הזהב:
* הטמעת סיבת הקיום: חזון, מטרות ארגון האם
* תחושת אחריות משותפת
* תכנון וגיבוש אסטרטגיה אחידה
* שיתוף במידע וגילוי נאות
* היכרות הדדית מעמיקה
* ייצוגיות הדדית (בגופי הניהול)
* התמקדות ביתרון היחסי של כל צד
* הבנת צרכים הדדית ומתן מענה בזמן אמת
* דיווחיות הדדית
* הטמעה משותפת כי "התורם במרכז".

ארגונים עצמאיים מממנים את כל עובדיהם.
באירופה יש אנשים שאנו משלמים את שכרם
מה התרומה נטו של ארגון השוחרים הישראלי?
בארץ נתרמו כ-8M$ בשנה. חלקן זו תרומה מרכזית של היו"ר ומספר תורמים אחרים. פרי עבודת השוחרים -2M$ בשנה.

<על אתיקה של ארגוני ידידים>
דוברת: יהודית סולל - אגודת ידידים של מרכז רפואי רבין.
* אין דבר יותר טוב מתורם שמרוצה מתרומתו. "אני כל כך מודה לכם על מה שעשיתם עם הכסף שלי".
* אנשים אוהבים להתחבר להצלחות. לכן אחרי תרומה גדולה יבואו עוד תרומות גדולות.
* צריך להיות שדכן טוב ולהתאים פרויקט לפי גודל התרומה.
* לעשות אירוע לוגיסטי זה קל, אבל אירוע שגם יביא כסף זה קשה.

* האיש שהוא כוכב הערב, הוא צריך להביא את המילינג ליסט האישי שלו! כדי שהוא יביא את האנשים. האחרון הביא 750 אורחים שלו.
* עושים אירועים רק של 500 איש ומעלה. לא עושים אירועים קטנים כי אין לנו מספיק אנשים בשטח כדי לעשות אירועים קטנים. מעדיפים אירוע אחד גדול, תורמים פוטנציאליים וקרנות.
* בארה"ב עכשיו רוצים יותר לתת PROGRAMS ולא בניינים או ציוד. כי זה מאפשר קשר ישיר עם העשיה.
* לא מורשים לקבל תרומות ממטופלים בזמן שהם מטופלים. זה משתמע כמו שוחד.

בהשראת ישיבת היגוי לסדנת התמודדות עם טראומה

למי שלא זוכרת, בסוף אוקטובר השתתפתי בסופשבוע בנושא "טראומה ומנהיגות" ביוזמתו של הבית הפתוח, אליו הוזמנו עוד כ-18 מנהיגות ומנהיגים מהקהילה הגאה. בהמשך, הציע המנחה של אותו עיבודש (עיבוד מחדש, מילה שהמצאתי כתרגום ל"retreat" בו נעשה שימוש להגדרת אותו סופ"ש), יאן, להמשיך בסדרה של עיבודשים כל רבעון לערך. ההצעה התקבלה בחום ע"י המשתתפיםות.

התנדבתי לקחת חלק בועדת היגוי לבחירת המשתתפיםות בסדרה. בעיקר מתוך תחושתי שהבחירה היא קריטית להצלחת התהליך, ותחושתי כי יש לי יכולת לתת נקודת מבט שיש בה חשיבות קהילתית בתהליך.

אתמול, ישבנו ודנו בתהליך המסובך של העלאת הצעות לשמות ובחירת משתתפימות, ויצאתי מהפגישה בעיקר עם התחושה שייתכן ואני לא מספיק מנהיג או אולי אני לא מספיק מייצג כדי לקחת חלק בסדרת העיבודשים, למרות שדווקא הרגשתי בתרומתי המהותית לעיבודש בו כן השתתפתי. בקיצור, הרגשתי קצת שמשכו לי את השטיח מתחת לרגליים.

מייד נזכרתי שהבטחתי להראל ענבר שאתרגם עבורו את השיר Viva la Vida של להקת Coldplay, אחרי שהסברתי לו שאני מוצא חן רב בשיר הזה (ולצערי גם אחרי שהסברתי לו שמבקרי מוזיקה מזלזלים בתרומתם המוזיקלית של לחני הלהקה - לטענת אלו, הלהקה ממחזרת חומרים של ביטלס ואואסיס וכד').

כמובן שאין ברשותי זכויות על המילים, מציב כאן רק את כמה שורות כדי שתזהו על איזה שיר מדובר.

נהגתי לשלוט בעולם
מי הים היו עולים למשמע פקודתי
עכשיו בבוקר אני ישן לבד
מטאטא את הרחובות שהתרגלתי להיות בעליהם

נהגתי להטיל קוביות
להרגיש את הפחד בעיניי אויבי
להקשיב כשהקהל היה שר:
"עכשיו המלך הישן מת! יחי המלך!"

דקה אחת החזקתי במפתח
ומייד שער החומה נסגר עלי
וגיליתי שהטירות שלי עומדות
על נציבי מלח, נציבי חול

אני שומע את פעמוני ירושלים מצלצלים
מקהלת חיל הפרשים הרומי שרה
היה/ו (be) מראתי (mirror), חרבי, מגיני
מיסיונרים שלי בשדה זר
מסיבה מסויימת, איני יכול להסביר
ברגע שאתה יודע אין אף פעם, אף פעם מילה כנה
אך זה היה כששלטתי בעולם

הייתה זו רוח מרשעת ופראית
העיפה למטה את הדלתות כדי לתת לי להכנס
ניפצה חלונות וקולות התופים
אנשים לא האמינו למה הפכתי
מהפכנים מחכים
לראשי על מגש של כסף
רק בובה על מיתר בודד
או מי בכלל רצה להיות מלך?

אני שומע את פעמוני ירושלים מצלצלים
מקהלת חיל הפרשים הרומי שרה
היה/היו (be) מראתי (mirror), חרבי, מגיני
מיסיונרים שלי בשדה זר
מסיבה מסויימת, איני יכול להסביר
אני יודע שפיטר הקדוש לא יקרא בשמי
לעולם אל היושר של המילה
וזה היה כששלטתי בעולם

(אוהווו אווווו אוהו אווווו)

Songwriters: Berryman, Guy Rupert; Buckland, Jonathan Mark; Champion, Will; Martin, Christopher A J

I used to rule the world
Seas would rise when I gave the word
Now in the morning I sleep alone
Sweep the streets I used to own

I used to roll the dice
Feel the fear in my enemies eyes
Listen as the crowd would sing:
"Now the old king is dead! Long live the king!"
One minute I held the key

Next the walls were closed on me
And I discovered that my castles stand
Upon pillars of salt, and pillars of sand

I hear Jerusalem bells are ringing
Roman Cavalry choirs are singing
Be my mirror my sword and shield
My missionaries in a foreign field
For some reason I can not explain
Once you know there was never, never an honest word
That was when I ruled the world
(Ohhh)

מתכוננים לתערוכה

החגים עברו חלפו להם, ונותרנו עם טעם של הבטחה: תערוכת אמנות נוספת בשישה צבעים, לפני סוף 2009. לפני שמתחילים לדבר על תערוכה חדשה, צריך להתמודד עם המסקנות של התערוכה הקודמת. ואז צריך לבחור נושא.

למה תערוכה דווקא עכשיו? הסיבה שאנו מתעקשים על התערוכה בשנה האזרחית הזו היא בעיקר - נחיצותה של תערוכה כזו במישור הכספי גם בעוד כחצי שנה.. אז אם נדחה את התערוכה נצטרך לעשות שתיים ברצף וזה כבר מעל לכל הגיון.

לומדים מפעם שעברה

קישור לדף הסיכום של האירוע הקודם נמצא כאן. מקצת מהמסקנות - והתמודדות עימן:
1. כיסאות.
אוקיי, בזמן המכירה הפומבית יהיו כיסאות באולם. כ-100 כסאות. אנחנו נדאג לזה.

2. תקציב מאורגן.
יש לנו כבר גאנט, אז תקציב לא יהיה כזה מסובך לארגן. בעיקרון:
500 ש"ח הזמנות ושליחתם בדואר,
500 ש"ח כיבוד,
500 ש"ח אולם ותפאורה,
1000 ש"ח הדפסים דיגיטליים,
500 ש"ח שליחויות והובלות יצירות.

3. אולם, נעילת האולם כשאין השגחה, חוזה עם המשכירים וכו'. ומזגן. ותאורה
נצטרך להיות יותר ביקורתיים בנושא הזה, למרות שבסך הכל, פעם שעברה הבעייה העיקרית עם האולם דווקא הייתה האקוסטיקה ולא האבטחה או החוזה עם המשכירים, ובל נשכח שקיבלנו את האולם ללא עלות. בכל אופן ננסה להיות יותר אסרטיביים הפעם.

4. טקסט בירה על היצירות ומחירי מינימום.
בנושא הזה הכל כבר נאמר. חייבים לעשות ונקצה לזה משאבים.

5. דוכן רישום באירוע עצמו.
גם כאן אין מה להגיד. למדנו וניישם.

6. מתנדבים, כיבוד ושות'.
באירוע ימונו:
א. רכז/ת הפקה למתנדבים.
ב. אחראי/ת כיבוד וניקיון.
ג. 4 עוזרי במה.
ד. 4 מתנדבים "בכוננות" למקרה שמישהו צריך לפרוש.

ולנושא התערוכה:

כפי שאמר ליאור מנצ'ר, חייבים להתייחס לחג שעומד בפתח, והפעם מדובר בחנוכה. נס פח השמן וענייני חושך ואור.
נושאים שעל הפרק (עזרו לילד יוסי לבחור אחד מהם...):

  • שיתוק. שיתוק שהוא גם נפשי, כתגובה להלם, אבל גם פיזי, חבלה ביכולת לנוע, לחיות, להתקיים.
  • הכתובת הייתה על הקיר? אחרי שזה קרה, פתאום שואלים, היה ברור שכך יהיה?
  • פצע פתוח - יש כאב, אנחנו רוצים לגעת בו, לדבר עליו.
  • חיבוק - כל כך פשוט, כל כך טרנספורמטיבי. והשאלה המתבקשת - האם חיבוק יכול למנוע אלימות?

שיתוק!

הגיע הזמן להודות בעובדה הלא נעימה: הרצח בברנוער שיתק אותנו.
זו לא שאלה של האם שותקנו או לא. כקהילה - כולנו ספגנו מכה כואבת, שריתקה אותנו לרצפה.
ואני לא אומר שהזמן עצר. הרי היו פעילויות והיו מפגשים והיו הפגנות. עשינו קצת. אבל מבחינה עקרונית, אנחנו עם הראש ברצפה.

הכיוון הביקורתי הזה עלה בראשי אתמול, בדיון שכותרתו "קפיטליזם וכיבוש: דיון בהופעתו בתרגום לעברית של ספרה החדש של נעמי קליין "דוקטרינת ההלם". הדיון היה מרתק, ובו הציג ד"ר אפריים דווידי, היסטוריון של מאבקים חברתיים ואקטיביסט ותיק, את הדרכים שבהם שירת הכיבוש של רצועת עזה והגדה המערבית את האינטרסים של שוק העבודה בישראל. בהמשך, מנתה ד"ר דלית באום, מרכזת פרויקט "מי מרוויח מהכיבוש" בקואליציית נשים לשלום, קצת מהישגי הפרויקט וכיווני פעולתו.

תוך כדי הדיונים, חזרו ועלו בראשי התחושות של מחנק, של כח חזק מאוד שמדכא אותי ואת חברותי וחברי לאקטיביזם. כח שמונע מאיתנו להפוך לחברה שפויה ואנושית. כח אלים.
כן, האסונות הללו, המלחמות הללו, וגם הרצח הזה - יש להם כח משתק.

עכשיו אני יכול לחזור קצת בזמן, ולשאול את עצמי מה היה כאן בחודש הזה, מאותו הרגע האומלל בו התקשרו לבשר לי על הרצח, ועד היום. איך בכל החודש וקצת הזה, אני מסתובב עם הראש מורכן, עם תחושה שאין לי זמן לשום דבר, ועם תחושה שכולנו רוצים לעשות כל כך הרבה למען הזולת והחברה, אבל פשוט עכשיו, עכשיו אין זמן לאף אחד כי כולם עסוקים ב.. בהישרדות (???)

החל בערב מוצ"ש בו התרחש הפיגוע, שבו חזרתי מאירוע אחר, מותש לגמרי, ומשום מה היה לי ברור שלא אצליח להגיע להפגנות בתל אביב, כי, מחר יש עבודה (בדיעבד אני חושב - למי איכפת בכלל מהעבודה? היה פיגוע..).
יום לאחר מכן, הלוויה של ניר הפכה פתאום לדבר הכי חשוב, כשגם אני הבנתי, או לפחות חשבתי, שניר וגם ליז, שניהם היו מאושרים יותר אם הייתי מנצל את אותו ערב לפעילות אקטיביסטית במקום לנחם את משפחתם.

יום לאחר מכן - יום שני בערב - הוזמנו כולנו לישיבת חרום לקראת העצרת במוצ"ש. כל זאת תוך קרבות עקובים מדם על העצרת המחתרתית ביום שלישי. כבר הוברר לכולם שבעצם יש צוות, יש ועדה חשובה יותר, שקובעת בשבילנו. כי הקהילה שלנו לא יכולה לקבל החלטות, אין לה סמכות. היא צריכה שיהיה "מסר מסודר וברור" כנגד "האלו שלא מבינים". ושבעצם העצרת היא הדבר הכי חשוב השבוע - כך טענו כולם וגם אני השתכנעתי.

אבל זה לא היה נכון. מה שהיה הכי חשוב לא היה העצרת, אלא לאן זורם ההון הפוליטי מהרצח ומהאירועים שאחריו.

באותו שבוע פנה אליי פעיל שאיני מכיר מפורום אדום ורוד, וביקש שאתמוך בעצומה בעד השתתפותו של עיסם מח'ול בנאומים בעצרת התמיכה בנפגעי הברנוער ומשפחותיהם במוצאי שבת. רק אז נפל האסימון: יש כאן קפיטליזציה חריפה של האסון הזה, יש כאן הון פוליטי ויש מי שגורף אותו. ושההלם שאני נמצא בו, יש לו משמעות פוליטית, משום שהוא מאפשר להון הפוליטי לזרום בצורה מאוד מכוונת. ושההתנקזות של ההון מכוונת בדיוק למקומות אליהם הוא לא צריך להגיע.

ההמשך של אותו חודש לווה ברגשות מעורבים. כעסתי על עצמי מחד, על שאיני מסוגל להתפנות רגשית ומבחינת משאבי זמן וכסף, כדי לקדם את האקטיביזם שלי. מצד שני, הרגשתי שמישהו שמט את השטיח מתחת לרגליי. הרגשתי פתאום לא רלוונטי. שכל הדברים שאני מעורב בהם, שחשובים לי - אינם בעצם חשובים.
וזה בדיוק מה שמציגה נעמי קליין: הם משתקים אותך עלי ידי כך שהאסון שלהם, הופך אותך ללא רלוונטי.

רק כח ההתמדה, והתחושה שאני חייב להיות נאמן למה שבוער בי, הם שהצליחו להשאיר אותי עם הראש מעל המים, והם שמביאים אותי עכשיו לתובנה חדשה; בדומה למה שאמרה אתמול דלית באום: יש את כל המערכות הדכאניות הללו, שיש להם כוחות חזקים מאוד, ואם הם נלחצים מהיכולת שלנו לייצר כח כנגדם באמצעות אקטיביזם, אין לנו אלא להשאר אופטימיים לגבי עוצמת ההשפעה של העשייה שלנו.

בברכת שנה טובה מלאה ברלוונטיות,
ברוך אורן

מחשבות מבולבלות לאחר הפיגוע הרצחני בבר נוער

מאת דוד גונן גינזבורג

כמה ימים לאחר שחזרתי לארץ חוויתי פיגוע -- מחבל מתאבד התפוצץ באוטובוס שבו נסעתי. להוציא כמה שריטות קלות, לא נפגעתי פיזית, אבל השקט הנורא שלאחר הפיצוץ לפני שהפצועים החלו לצעוק, הריח של הפיצוץ ומראה ההרוגים והפצועים גרמו לי לטראומה קשה שאותה אני נושא וממנה אני סובל עד היום.

ניצולי פיגועים בין אם הפיגועים היו חבלניים או כאלה שהמשטרה מכנה "פיגועים פליליים" יסבלו מדרגת טראומה כזו או אחרת כל ימי חייהם. הם למדו לחיות איתה איך שהוא אבל היא תמיד תהייה שם ברקע, מכבידה ומרעילה את חייהם.

אולם הפיגועים האלה הם רנדומלים ואנונימים -- הנפגעים הם אלה שביש מזלם גרם להם להיות המקום הלא נכון בזמן הלא נכון. למפגע לא ממש היה איכפת באם הניפגעים היו יהודים ישראלים, ערבים ישראלים, תיירים מזדמנים או אפילו פלסטינים מהשטחים.

הפיגוע בבר נוער היה שונה -- כאן הקורבנות נבחרו בקפידה והם ניפגעו בגלל מי שהם ומה שהם. הטראומה שהנערות והנערים האלה חווים היא לפיכך הרבה יותר קשה -- יש מישהוא שרצה לפגוע בהם באופן אישי ופרטני.

ובאם לא די היה בטראומה הזו, נוספו לה עוד שתיים: הראשונה היא התמוטטות של "המקלט הבטוח" -- מקום שאליו אפשר לגשת, להוריד מסכות, לבלות עם אנשים אחרים ללא חשש "להתגלות" ולקבל עצה ועזרה מהמדריכים במקום ומהחברים מסביב. לפתע המקום הזה כבר לא כל כך בטוח וההרגשה שיש מקום ששם הם מוגנים התנפצה לקול היריות של רוצח. המועדון הזה, כמו גם מקומות דומים לו, ימשיך לתפקד כי אין לנערות ולנערים האלה כל אלטרנטיבה אחרת, אבל משהוא בהרגשה של להיות מוגן לא יהיה שם יותר.

המכה שלישית היא הדרך הברוטלית שבה הם הוצאו מהארון כמו גם התגובה של חלק מההורים. קשה לצאת מהארון גם לאלה שחושבים שקל להם לעשות את הצעד הזה. חששות של מה יגידו ההורים, האחיות והאחים, המשפחה, חברים וכו. לכן כל אחד מתקדם לקראת הצעד הזה בזהירות, בודק, לפעמים אפילו לא במודע, מתי אפשר "להפיל את הפצצה" עם מינימום של נזקים. מהנערות ומהנערים שהיו בבר, בין אם נפגעו או לא, ניגזלה האפשרות הזו -- ההורים והמשפחה קיבלו את הידיעה כמו אגרוף בפרצוף ללא שום הכנה מוקדמת וללא ריכוך. רובם איך שהוא התעלמו מההלם ואימצו גישה של "הבת/הבן שלי פצועים, כואבים ובהלם -- נרוץ אליהם נתמוך בהם ונרעיף עליהם את האהבה שהם כל כך זקוקים לה כעת". אם תהיה התחשבנות היא תבוא אחר כך כשהפצועים יהיו מוכנים לכך פיזית ונפשית. אולם לכמה הורים ההלם כמו גם ההתניה החברתית נגד "גייז" היו גדולים מיכולת העיכול שלהם. הורים שבמקום לסעוד את ילדיהם בזמן שבו הם הכי זקוקים להם, בחרו שלא להגיע לבתי החולים ולא להיות לצד ילדיהם. לגבי אותם ילדים נוספה גם תחושה של בגידה ונטישה, רגשות שמעצימים את הטראומות שהם חוו. חבל.

ליז וניר ישארו צעירים לנצח, יפים וחיכנים. שום דאגה לא תעיב עליהם יותר, הם לא יחוו אכזבות ומפלות ושום קמט לא ייווצר בפניהם והם יפסעו בשדות התות לנצח. אנחנו שנשארנו מאחור נותרנו עם חור שחור בלב ועם התמימות שנרצחה.
יהי זכרם ברוך.

דוד גונן גינזבורג הוא דוקטור לתיאולוגיה ומתנדב בשישה צבעים.

היום שלפני המצעד בתל אביב

המבטים הם אותם מבטים על פנינו - ברוך ובנצ', חברי הועד המותשים - ועל פניהם של רוב הפעיליםות הבכירים בקהילה. סימנים שחורים מסביב לעיניים, ריח זיעה מהול בדיאודורנט, טישטוש כללי וחוסר ריכוז עד כדי עצבנות קלה.
כן, כמעט שבוע שלם בלי שינה. בכל ארגון הסיבות שלו. במתנ"ס עסוקים בלהפיק הכל, ואצלנו - הורדנו היום לדפוס את מדריך העסקים הגאים, שאנחנו חולמים, מדברים ובזמן האחרון גם לא ישנים בגללו. רצינו להספיק להכין אותו למצעד הגאווה מחר.

כמו תמיד, בדקה התשעים יש הפתעות, ואתמול הסתבר שלא יהיה לנו חשמל במתחם בגן מאיר. המשמעות היא, שהלכה לה לעולמה היוזמה להביא מאווררים. אם כך, נסתפק בשתי צידניות מלאות בקרח והרבה מים מגעילים של תל אביב. תבואו, הפטל עלינו.

כן, בעצם, תבואו לא רק בגלל מיץ פטל ונניח, בגלל שיש מצעד, אלא בגלל שאנחנו צריכים עזרה. אם יש לכם כמה דקות מחר בבוקר עד הצהריים, מיקי, מפיק המצעד מטעם שישה צבעים, ישמח לשמוע מכם. הוא זמין ב- mitzad@6tzvaim.com לגבי מי שרוצה לצעוד בגוש הצועדים של שישה צבעים וכן לגבי מי שרוצה לעזור במתחם שלנו. ובכן, מה בדיוק צריך כבר עזרה שם, אתם שואלים? דיברנו כבר על המיץ פטל, אבל החלק היותר חשוב, זה להיות שם ולהתמודד עם הסקרנות המטורפת של האורחים במתחם. כל אחד שואל מה זה שישה צבעים, מה זה הטיולים האלה שהוא כל הזמן שומע עליהם בפייסבוק ואיך אפשר להצטרף לקבוצה בחדרה. ובלי המעורבות שלכם, מיכלי, בנצ' ואני כנראה נאבד את הקול במהלך החזרה האינסופית על הפרופוגנדה שלנו :-)

עוד סיבה טובה לבוא היא העובדה שהשנה כל הצועדים בגוש של שישה צבעים יצטרפו לגוש ענק של צועדים מארגונים שונים, כשהמסר החשוב שלנו יהיה - שמירה על חופש הביטוי, הגנה על זכויות האזרח. במיוחד לאור כל הצעות החוק הגזעניות והפשיסטיות שעומדות על הפרק.

בקיצור, דיברנו קצת על מיץ פטל, קצת על תשישות, וקצת על פוליטיקה. עכשיו נלך לשתות שייק בננה-מלון-תמר ולישון את שנת היופי שלנו, לקראת המצעד מחר.

נ.ב. סיוע בטרמפים לחזרה מהמצעד לסניף גדרה ולסניף חדרה שלנו ---> אנא כתבו למיקי mitzad@6tzvaim.com עם פרטי הקשר שלכם, וננסה לשדך בין בעליםות רכבים לזקוקיםות לטרמפ.

נ.ב 2 - טלפון של שישה צבעים במצעד הוא אותו הטלפון שלנו (כבר שנתיים) - 0545-969612. הרגישו חופשי להתקשר אם בא לכם למצא אותנו בסבך ;-)

לקראת מדריך מסווג לקהילה גאה

עדכון: 2009-05-28 חג שמח, הוספנו לאתר טופס לרישום למדריך המסווג.
בימים אלו אנו חושבים ביחד על הדפסת חוברת, או אולי אפילו ספר, שיכיל מדריך מסווג, כמו "הדפים הצהובים" של "דפי זהב". הפעם, העסקים שיכללו במדריך יהיו עסקים עם מכנה משותף מיוחד: הם פונים לקהילה הגאה.
כלומר, פונים במיוחד לקהילה הגאה.

המיוחד במדריך הזה, הוא שאנו בונים אותו כהליך קהילתי. והמטרות שלו הן קהילתיות, ולא מטרות מסחריות. לכן אנו מרשים לעצמנו לפתוח את השיקולים, ולהתייעץ באופן חופשי, לגבי איך עושים ומה עושים.

עדכון 2009-05-01: בעקבות הערות הקהל - נדרש להדגיש את מטרת ההפקה. המטרה לעיניינו הינה מטרת העמותה: לקרב בין אנשים בקהילה ולשפר את רמת המודעות הקהילתית

סוגיית הערכים.

לפי מה ממיינים עסקים במדריך? מהו כלל ההחלטה בהקשר של מי הוא עסק הפונה לקהילה? והיכן מציבים את השאלות המוסריות, הרלוונטיות גם הן בבחירת בית עסק? למשל -

  • קידום הקהילה הגאה - תרומה של X ש"ח בשנה, תרומה של Y אחוזים מההכנסות / המחזור, התנדבות של עובדי העסק לפעילות קהילתית וכו'.
  • שיוויון הזדמנויות בהעסקה, והעדפה מתקנת לנשים/טרנסג'נדרס/קהילה גאה; העדפה להעסקת בעלי צרכים מיוחדים
  • נגישות לבעלי צרכים מיוחדים (מעלית ו/או מסוע לכיסא גלגלים וכדומה)
  • שמירה על איכות הסביבה, עקרונות קיימות ומיחזור חומרי גלם ותוצרים
  • זכויות בעלי חיים ("מוצר זה לא נוסה על בעלי חיים")
  • זכויות עובדים וחופש ההתאגדות
  • טרנס-פרנדליות (ראה "הגדרה" לטרנס פרנדליות וגם רשימת עסקים שהוכנה לפי "מפת" ערכים זו)
  • קידום הדמוקרטיה ושיוויון בפני החוק - למשל - שמירה על חוק למניעת עישון במקומות ציבוריים

הגישה שנראית לי הגיונית - לאפשר לכל עסק להציג עד 3 משפטים לגבי כל אחד מהערכים הללו, מה שיאפשר ללקוחות לשקול את מעמדו המוסרי-ערכי של בית העסק.

לזאת כמובן יש להוסיף את התמיכה במגוון אמצעי תשלום: מזומן, שיק, כרטיס אשראי, חיוב טלפוני באשראי.

את שפות מתן שירות (עברית, ערבית, רוסית, אנגלית, צרפתית)

ואת הפרטים הכיביכול טריוויאליים, כגון: כתובת, איזור מתן שירות (למי שעושה משלוחים או ביקורי בית), אתר אינטרנט, הצעה מיוחדת (אם יש..) ועוד.

מה שכחנו? מה יש לכם להוסיף? נשמח לשמוע התייחסויות.