שישה צבעים בונים קהילה גאה בישראל

"אנחנו באמת פטריאכליים!" קראה לעברי קורנליה. "כן, אנחנו כתבנו בהזמנה שרק מנכ"לים יכולים להשתתף בסמינר האסטרטגי, ושלכל שאר המשתתפים לא תהיה זכות דיבור. זה פטריאכלי ולא פמיניסטי".
וואו. יש משהו בדבריה. אבל מצד שני - איך יוצרים סביבה נוחה לדיון שבה גם פעילים ותיקים, או אפילו ותיקים מאוד, יושבים לצד א/נשים שעדיין לא בטוחים למה צריך בכלל דגל גאווה? ואיך הופכים את הדיון לממוקד ותכליתי?

זו השאלה שהעסיקה אותנו ביום שני האחרון, כשעמדנו לפני משלוח ההזמנה לסמינר האסטרטגי לקהילה הגאה 2009, אירוע שאנו עורכים פעם בשנה. זהו ניסיון דיי אופטימי לאסוף פעילים מכל גווני הקשת הגאה, ולאפשר להם מרחב נעים לדיון על מצב הקהילה, סוגיות עקרוניות ואסטרטגיות בחיי הקהילה הגאה בישראל ולחשוב ביחד על רעיונות לשיפור מצב הקהילה בארץ.

כל שנה הסמינר מצליח לעורר בנו שאלות תהומיות ותהיות קיומיות. אם בשנה שעברה שאלנו "איך נרתום את ארגוני הקהילה הגאה להשתתף?", השנה אנו שואלים "איך נצליח לארגן דיון ממוקד וענייני?".

תגובה אחרת שקיבלנו הייתה: אני לא משתתף כי זה בשטח כבוש. התשובה שלי הייתה כמעט אוטומטית, בציטוט חכמי פלטפוס: "לא בכפיה, הכל ברוח טובה" - אם לפחות 10% מהמשתתפים בפועל יגידו שזה מפריע להם, אני מצידי מקיים את הסמינר במיקום אחר.

בקיצור.. If you can't stand the heat, get out of the kitchen (or at least switch on the air conditioner)