שישה צבעים בונים קהילה גאה בישראל

טרנסג'נדר (שיר מאת מיכל נויגיבורן)
יושבת פה, כותבת שירים בסכין,
הלוואי ויכולת לראות איך אני חותכת את הדפים ומחייכת.
זה לא בדיוק שיר ולא בדיוק סיפור,
תקראי לזה תיאור,
תקראי לזה הפרעה נפשית קלה.

בחצי חיוך מושפל, חצי מבט מורעב,
אני חצי נשמה, חצי נחמה, חצי בחורה.

ואני נראית כמו כל אישה אחרת,
שונה ומוחלטת, מופתעת לדעת?
קורה שגם אני מיוחדת.
הראש חושב רציונאלי, לפעמים מעט מאצ'ואיסטי,
אבל החזה העומד שלי, הגדול הזה, מבלבל אותך.

אין היגיון ורצף כרונולוגי בין שורה אחת לחברתה,
בין פסקה ראשונה, אמצעית ואחרונה.

אני רואה את הצורה הגרפית, ובזה לה,
אני רואה מעבר לזין שהיה לי.
אלוהים לא מיקם את השכל שלי שם.
ואני מתפללת, בנשיכת שפתיים חתומות,
צועקת צעקה שכולם שומעים, אבל מתעלמים....