שישה צבעים בונים קהילה גאה בישראל

משפט הקדמה: במאהל המחאה על יוקר המגורים, כל הזמן שואלות אותי למה צריך כאן דגל גאווה. זה טקסט שכתבתי למנשר בנושא, אשמח מאוד לשמוע תגובות והצעות לשיפור. תודה!

הדף הזה לא יהפוך אותך למשהו אחר. הוא פשוט יאפשר לך להבין אותנו יותר טוב.

קודם כל בגלל שנפגשנו כאן, התמיכה שלך במאבק לשכר הדירה היא בראש מעיינינו. אבקש תרומה צנועה, ככל שנוח לך, כדי שנוכל להמשיך את המאבק הזה לאורך זמן. אם יש לך אפשרות לתמוך בכסף, אם בעזרה למחנה ואם בגיוס של אוהלים ודיירותים חדשיםות למאהל.

לפני שנמשיך הייתי רוצה לשמוע באיזו דרך החלטת לסייע למאבק על מחירי הדיור?

ועוד שניה אחת לפני זה, רוצה לבקש עוד קצת תרומה לקהילת הלהט"בק, שבזכות הדגל שלה נוצרה כאן למידה בנושא חשוב. כל תרומה תתקבל בברכה. אולי תגשי לקנות לנו בירה ונשב ביחד כמו חברות טובות?

עכשיו כשאנחנו יודעות שאנחנו באותו צד, כלומר, תומכות במאבק להורדת מחירי הדיור, בואי ננסה ללמוד ביחד כמה תשובות לשאלות נפוצות.

למה באת לכאן והקמת אוהלים?

כדי לתמוך במאבק על הורדת מחירי הדיור.

מה זה הדגל הזה?

זהו דגל הגאווה, הדגל של קהילת הלהט"בק: הומואים, לסביות, ביסקסואליותים, טרנסג'נדריםות וקווירים.

מה הדגל מסמל?

הוא מסמל שכל אחת יכולה להיות צבע יפה ושונה, ועדיין נצליח לחיות בהרמוניה.

המאבק של הדיור הוא כלל ארצי, זה מאבק שחוצה את כל הגבולות, לא צריך במאבק הזה דגלים. למה אתן שמות כאן דגל גאווה?

נכון שהדגל הזה יפה?
אנחנו מביאים אותו לכאן משום שבלי הדגל הזה, נרגיש שהמאבק הזה איננו מקום בטוח עבורנו. הדגל הזה מאפשר לנו לראות שאת ואתה מכבדים אותנו כפי שאנחנו, עם השונות והיופי שאנחנו מביאים למאבק הזה.
הדגל הזה מסמן שאת ואתה רואות חשיבות להקשיב למה שבוער בליבנו.
יש לנו זהות, והדגל הזה מסמן שאת ואתה לא תדרסו את הזהות שלנו תוך כדי מאבק.
הדגל הזה מסמן שבדרך לשינוי מחירי שכר הדירה, לא נשכח ולו לרגע, שהחברה שלנו מורכבת מאנשיםות, וכל אחת ואחד מאיתנו עולם ומלואו.

לא נוותר על הנפת הדגל הזה בגאווה. משום שברגע שנוריד את הדגל הזה, זה יהיה מאבק שאיננו בטוח ללהט"בקיםות. וזה אומר שנצטרך לפרוש ממאבק שחשוב לנו.
לא, זה לא עניין של אגו. זה עניין של איך אנחנו רוצות להשתתף בחברה שלנו. אנחנו לא רוצות למחוק אחרות בדרך לשינוי שלנו, וגם לא רוצות שימחקו אותנו.

אני לא שמה דגל שאני סטרייטית, אז למה אתה צריך דגל שאתה לסבית?

ברור שאת לא שמה דגל. מדוע? את מרגישה כסטרייטית, שאת במקום יציב ומקובל בחברה. לי זה ברור - הזהות שלך היא זהות שחיה בשלווה עם ההסכמה הכללית בחברה הישראלית. לכן את לא מרגישה שדורסים את הזהות שלך אם אין כאן את דגל הסטרייטים.

למעשה, דגל הסטרייטים לא קיים משום ששאלות כגון "למה את צריכה מצעד גאווה, למה את צריכה לתלות כאן דגל כזה?" הן שאלות שתפקידן, אולי מבלי שתהיי מודעת לזה, לחזק את מעמדך כסטרייטית. הן שאלות שמוחקות את הזהות המיוחדת שלי כלהטב"קית. הן שאלות שמוחקות את המרחב הבטוח שלי כאן.
אבל יש סוף טוב: יש לך רצון ללמוד, ולכן אתה קוראת את הטקסט הזה. כלומר, יש סיכוי שתרצה בסוף לכבד את הדברים שבוערים בליבי.

אני לא מנסה להתנצח, אבל אני מוצאת את העניין קטנוני - שתבוא קבוצה של רופאים ותשים דגל של רופאים, תבוא קבוצה של עורכי דין ותשים דגל של עורכי דין?

קודם כל למה כל הדוגמאות שלך הן דוגמאות של קבוצות אליטה? למה רק רופאים ועורכי דין? ולמה לא נשים רופאות ועורכות דין? זה שאלת בונוס לחשוב עליה בבית.
אני מציעה שכל אחד מהאיגודים המקצועיים - איגוד פועלות הטקסטיל, איגוד מאבטחי הרכבת, ועד עובדי בתי הקפה וכל שאר ההתאגדויות המקצועיות יבואו נא ויכבדו את המאבק שלי. רוצה לראות אוהלים אוהלים. הזהות של כל אוהל תמיד תהיה יפה וייחודית.

המאבק שיוזמת המאבק, אשת החזון האהובה דפני, יצאה אליו, הוא מאבק של דיור שלא שייך למגדרים. כל מגדר יש אנשים שיש להם מקום לגור ויש אנשים שאין להם מקום לגור. אני חושבת שלשים את נושא המגדר על השולחן לנצל את את הבמה הזו.

גברת נכבדה, נושא המגדר נמצא כאן גם אם תתעלמי ממנו. הדיכוי על רקע זהות מגדרית ונטייה מינית, קיים בכל מרחב חברתי, בכל סיטואציה שיש בה יותר מאיש-ה אחדת. כמו כל דיכוי אחר בחברה, יהיה קשה לנו להפסיק את הדיכוי במחיאת כף.
נשאר לנו להחליט האם להתעלם מהדיכוי או לדבר עליו.
אם נתעלם ממנו, אז אלו שמדכאות יחזרו לאוהל שלהן בלי לדעת שמחקו את הזהות של אחרות והכאיבו להם.
אם לא נתעלם מיחסי הכוחות בחברה, גם שיחה פשוטה כמו שאנחנו מקיימות עכשיו תהפוך מייד לכלי לשינוי חברתי. בזה שנחשוף את הדיכוי הזה, נבנה פה סביבה שבטוח גם למדוכאות ומדוכאים לקחת בה חלק. אז גם נרגיש יותר טוב עם עצמנו, וגם בנינו מרחב שעוד א-נשים יכולות להצטרף אליו.

האם להטב"ק סובלותים באופן ייחודי מגובה שכר הדירה?

אני מאוד שמח על השאלה הזו! בואי נחלק את התשובה לחמש תשובות.
1. תקציר מנהלות (באדיבות ליעד חוסיין קנטרוביץ')
חשוב לציין את הקשר בין העובדה שלהט"בים בעצם צריכים את תל אביב בגלל חוסר הסובלנות וההומופוביה שקיימים במקומות אחרים שמסכנים את האוכלוסיה הזאת, דבר שבעצם גורם ללהט"בים להשקיע כמויות עתק בשכר דירה כי בפועל, להרבה מהם אין באמת את הברירה לגור במקום אחר.
2. טרנסים וטרנסיות. בלי להכנס יותר מדי לעומק, ברור שהדיכוי שמופעל על טרנס'ג'נדרס יוצר קושי גדול במציאת מקום תעסוקה. הקושי הזה מתרגם מייד לקושי להחזיק דירה שכורה. אם בתל אביב-יפו קשה למצא עבודה מקבלת לטרנס'גנדרים, מחוץ לגבולות מדינת תל אביב-יפו, כמעט בלתי אפשרי למצוא תעסוקה כזו. ובלי תעסוקה, אין כסף לשלם מגורים.
3. ביסקסואלים וביסקסואליות. האמת שאני צריך עדיין ללמוד לגבי הקשיים של ביסקסואלימות בנושא דיור.
4. נשים לט"ב - לסביות, טרנסיות וביסקסואליות. אם בישראל זו כבר עובדה מוכרת, שעל עבודה שווה מקבלות נשים 70% פחות שכר, אז חישוב זריז מראה שתא משפחתי לסבי מול תא משפחתי סטרייטי, משתכר 18% פחות. ובהשוואה לזוג גברים, 30% פחות. בהתחשב בכך שעלויות הדיור היום יכולות להגיע ליותר ממחצית ההוצאה החודשית לתא משפחתי...
5. הומואים. נכון, הרבה הומואים הינם "מבוססים" מקצועית כלכלית וכו וכו'. אבל בואו נזכור שיש גם הרבה הומואים שלא. מספיק להזכר באותם מקרים של הומואים שגרים מחוץ לגוש דן שנזרקו מביתם לרחוב בשל העדפתם. נזרקו מהבית ללא תכנון מוקדם איך להשתכר, ולרוב גם ללא מקצוע. וגם אלו שלא נזרקו פיזית מהבית, אבל בכל ביקור במכולת השכונתית מבינים שבמושב הקטן שלהם או בעיירת הפיתוח שלהם, לעולם לא ימצאו שקט וכבוד עצמי. והם מוצאים עצמם נוטשים הכל ועוברים לגור בתל אביב-יפו, כי פה אפשר להיות הומו בלי לקבל מכות.
- רק בואו לא נשכח שלפני פחות משלוש שנים, רצחו בדם קר להט"בים כאן ממש בשדירת רוטשילד.