שישה צבעים בונים קהילה גאה בישראל

זאת הפעם השמינית השבוע שאני מתקשרת לכל מיני נציגימיות של כל מיני אי אלו חברות.
הסיפור מתחיל לפני חודשיים, כשעזבתי את העיר תל אביב וחזרתי לחדרה לאמא. אה מהמה- את יס צריך להקפיא,את האינטרנט, צריך גם להקפיא עד שמוניה (המחשב ששישה צבעים הביאה לי עד שאתקמבן על אחד חדש) יגיע אליי,
את הטלפון צריך להעתיק לחדרה... וככה יצא שבין העבודה, לסלון ורודוש' ,לטפל בחתולה, לצרוח על חתולה, לכבס, לתלות ושאר ירקות - ציפו לי שיחות נפש עם נציגימיות אלה.

בבזק החליטו שהמנוי "מיכל נויגבורן" אינו נמצא.
אך בהחלט הופיע אחד מיטל נוי, מיכה נוי גיבור, נוי גיבו ציפורן וכולם תחת תעודת הזהות שלי..
עכשיו שיעור עברית.
כשסיימתי להכתיב ל"אניה מדברץ" את שמי ווידאתי ש"עלה חדשה" מבינה את כוונותיי סוףסוף הוזמן לי טכנאי שיגיע בין 12 בצהריים לחצות הלילה ונא לא לצאת מהבית.
אחרי שטרחתי להביע מחאה כמו שרק פולניות יודעות בשלל ברכות ואיומי ניתוקים ודמעות נציגה, הובטח לי כי הטכנאי יצלצל שעה לפני הגיעו ליעד.
7 בבוקר - צלצול בנייד.
“אני פה" הוא הכריז בקול גדול הטכנאי.. אני ששה להתלבש, מסבירה לו כי עוד 4 שעות הוא היה אמור להיות אצלי אבל נו.. הכי טוב.. לסיים עם זה על הבוקר.. או לפחות ככה חשבתי.

הוא הגיע ב9.
“מי בנה את הבית הזה?” התלונן הטכנאי
“אני - כדי להתנקם בך" עניתי אני
“את צוחקת? נכון?” שאל אותי האינטיליגנט
“לפחות יש לך תחת חמוד” אמרתי אני.

כשסיימנו עם הקדיחות, בעוד החתולה שלי מתלוננת במיאאו מרדני על הרעש שה"זה עם הדברים המוזרים עליו" עושה, ואחרי שהיא נתנה לו ביס כדי להבהיר את כוונתה סוף סוף היה לי טלפון בזק שלי!

עכשיו הגיע תורם של יס.. 4 נציגות שונות הגיעו לידי בכי ונטיות אובדניות לאחר שיחה עם הלקוחה הנ"ל במיוחד שאחת מהם שייכת למגזר מסוים וטרחתי לציין שאני מתכוונת לבוא עד אליה, למצוא את הבית בו היא גרה ולעבור עליו עם טנק ששאלתי באדיבותו הרבה של צה"ל.
אז נכון שלא טנק ולא נעליים, מקסימים יונדאי של חבר קוווקזי. אבל מספיק ישבני הגדול כדי לעשות נזק כביר למבנה בכפר. "אל בזק שלום,מדברת נעימה"
נציגה בכירה הבטיחה לי הבטחות מלאות טובין וחתן, ואני אמרתי לה להקפיא המנוי רטרואקטיבית. סןף סוף בוצע.
לפחות נדמה לי. לא שמעתי כלום אחרי ה"בום".

נטוויזן' הם היחדים שעוד התחמקו מזרועי הנטויה. וזה אך ורק מכיוון שזמן ההמתנה הממוצע השבוע אצלם עמד על 45 דקות קדושות.. ֿואחרי שעונה לי "נטויזן שלום מדברת לירון נשמאמי מווושלמתתתתת חיימשלי"
באדיבותי הרבה הסברתי לה מה הבעיה של החברה בה היא עובדת, מה הבעיה שלה ואז נשמע צליל המתנה ולאחריו נשמעו קולות בכי של כלבלב פצוע. היא ביקשה לחזור אליי.
עודני מחכה..

רגע.. שנייה.. ענו לי! ”נטויז'ן שלום מדברת לירון נשמאמי מושללממתתת חיים שלי"