שישה צבעים בונים קהילה גאה בישראל

כן, שוב בוקר של דיכאון קל. חלמתי שאני קם בבוקר ורואה שאף אחת לא כתב שום דבר ברשימה מאז הדיון אתמול לגבי ה"מיני הפגנה".
וראו זה פלא: קמתי בבוקר, וראיתי שזה המצב. אף אחד לא כתבה כלום.

למה בעצם זה מדכא? כי זה אומר שאין לנו תחושה מספיק חזקה של חשיבות התהליך בו אנו מצויים ומשמעותו ההיסטורית לקהילה. (או שאני פשוט מפגר שחושב שזה מהלך היסטורי)

בלילה, בלילה בחלום

בקיצור, בחלומי בלילה הזיתי כמה רעיונות שיכולים להסביר לנו, איך אנו יכולות להבין שזהו מהלך חשוב, היסטורי, בעל עוצמה, יוצר שינוי, מעורר השראה של מאבקים נוספים, ובכלל כל הטוב שבעולם:
א. להפסיק לכתוב ברשימת תפוצה סגורה, ולהעביר את הדיון הציבורי לבמה פתוחה. מעתה, אני מבקש שעיקר הדיון הוירטורלי יועבר לפורום המצעד ולא לרשימה סגורה. מה הטעם? א. אנשות ישימו לב מה הן כותבות וידעו שקבל עם ועדה רואות את מה שהן כותבות וזה נרשם בהיסטוריה הקהילתית. למשל ארגונות שאומרות לי "אנחנו לא רוצות לנקוט עמדה", ואני אומר להם "אתן בעצם ויתרתם על המצעד בעבור חופן זהובים" - כל זה יופיע בבולד על הקיר. ב. לא נצטרך כל פעם מחדש לספר לתומכימות שלנו, מה היה כאן ומה קורה עכשיו. פשוט הכל יהיה על הקיר.

ב. רשימה גלויה של החברימות המחוייבים לתהליך, שהם בעצם בעלות זכות ההצבעה על רעיונות וכיוונים והחלטות. מחוייבים = שמות 8 שעות התנדבות בחודש. כדי למשטר את העניין הזה, נקים תת ועדה לענייני מרשם שעות התנדבות (אפשר גם טופס וירטואלי), ומי שלא הזינה איך הוא התנדב 8 שעות בשביל מדינה, אנחנו נשקול את הדעה שלו במשקל קל.
יתרון נוסף של ההחצנה הזו של רשימת בעלות זכות ההצבעה הוא שלא נצטרך כל הזמן לסבול מ"שיירת הפורשים" - מי שרוצה זכות הצבעה, שתכיר בכך שלפעמים ההחלטות שמתקבלות הן נגד רצונו.
בנוסף, אולי סוף כל סוף אפשר יהיה לענות ליובל, איזה 20 ארגונים באמת תומכים במאבק הזה, ואיך קוראים להם. ולהסביר לחונטה שלא הכל אפשר לקנות בכמה שקלים תמיכה מעת"א וחדר במתנ"ס.

ג. פיצול של רשימת התפוצה לרשימת בעלי זכות ההצבעה ורשימה נוספת לאנשות שרוצות עדכונים. ובכלל אולי עדכונים צריך להוציא אחת לכמה ימים, או בכלל להשתמש רק בעדכונים בפייסבוק, שם יש רשימה של 500 אישה ואיש שמתעניינים בתהליך הזה ולא רק 40. זה הרבה יותר מגניב לנהל שם דיונים וסיעורי מוחות, ולקבל החלטות אחרי זה בין אלו שטורחים להגיע לפגישות.

ד. בעיקבות הקשיים הלוגיסטיים של אתמול, חייבות להכין רשימת קשר ב-SMS של בעלות זכות ההצבעה. כלומר, כאשר רוצים להוציא הודעה לעיתונות אז אפשר לעשות את זה בזמן סביר (שעתיים) ולא להסתמך על מיילים שאנשות בודקים פעם ביומיים.

ה. ישיבה שבועית קבועה. כי יש מספיק על מה להחליט כבר ברמה השבועית. והמהדרין תבקשנה: הגדרת תפקידים מנהליים כגון: דובר/ת, גזבר/ית, אחראי/ת SMSים וכד'.

מה כן היה חיובי אתמול?

א. קודם כל ראיתי שבפייסבוק אפשר לארגן הפגנה ב-3 שעות, עם העזרה הנכונה של האנשות המחוייבות שיש לנו כאן בקבוצה.

ב. נכון שלא כולם הסכימו עם ההפגנה, כי היא התקבלה בישיבה ולא כולן נכחו בדיון. אבל גם אלו שלא קיבלו את ההחלטה בפועל, הבינו שזה צו השעה וכיבדו את סמכות הקבוצה להחליט.

ג. כשאומרים לך שאין לך סמכות ואין לך אחריות, אין לך תפקיד. וכשאין לך תפקיד, אין טעם שתבוא סתם לעשות רעש. כך לדעתי. ואני מצטט:

ד. והכי חשוב: המכתבים שעלו כאן ברשימה עשו לי חם מאוד בלב. תודה על כך שאתם מעריכים את הטירוף שלי. אני מאוהב בכם.

נ.ב. ראיתי שלפרסם פרוטוקול מייד אחרי הפגישה, גורם לאנשות להרגיש שהם יכולים להעדר מהפגישה, כי ממילא לפני הוצאת ההחלטות לפועל, הן תוכלנה להציץ בפרוטוקול ולעשות רעש ברשימה. זה לא מקובל עליי. ניצלתי את סמכותי כמי שהתנדב לרשום פרוטוקול, ורשמתי אותו רק אחרי שההחלטות הוצאו לפועל, כדי למוסס קצת את התובנה הלא מודעת הזו.
אז למי שחשובה להםן השקיפות, פרוטוקול הישיבה של יום ראשון.