שישה צבעים בונים קהילה גאה בישראל

דיון ראשון בסמינר האטסטרטגי לקהילה הגאה, ספטמבר 2009

תקציר: ישנם שיקולים שכדאי לדון בהם לפני משלוח הזמנה לאירוע, מאידך, חשוב לזכור כי המציאות כופה תחרות אכזרית על זמנןם של הפעיליםות.

הביצה והתרנגולת

פעמים רבות ישנו תסכול שנובע מכך שמתוך 100% אנשות שמתעניינימות באירוע מסויים, רק כ-10% לכל היותר, לוקחות חלק בתכנון וביצוע האירוע. למשל לגבי הסמינר האסטרטגי, כ-30 אישה ואיש התעניינו, אך רק 5 אנשים היו מעורבים בניהול בפועל - ע"י לקיחת אחריות על נושאים, תוכנית אומנותית ותחומי הפקה שונים. כיוון שרק מיעוט הצטרף למלאכת ההפקה, גם לו כל ההמלצות הרשומות מטה
היו לפנינו, לא היה ניתן להביא את הסמינר למקום חדש. זאת משום שיהיה מחסור בזמן עבודה, בידיים עובדות.

כך נוצרת תופעה של ביצה ותרנגולת. פחות אנשים מעורבות, המוצר פחות מהודק ומרשים, פחות נשים רוצות להיות מעורבות, פחות זמן להשקיע במוצר..

עצות פרקטיות למתכנני אירוע

סיבות שמביאות אנשימות לכדי יציאה מהכורסא והגעה לפעילות קהילתית:

1. לחם ושעשועים.
למשל ערב מחאה אמנותי-פוליטי "סוף החופש" במועדון "צוותא" שארגן ועד החברים למען סמיח ג'בארין (הכניסה חינם), גרר 250 איש, בעוד מדונה משכה 50 אלף איש (ששילמו לפחות 400 ש"ח לכרטיס).

2. חשיפה בתקשורת.
כשיותר אנשים שומעים על האירוע, יש יותר סיכוי למספר אנשים גדול יותר. חוק המספרים הגדולים.

3. אמון.
3.1. אמון שאפשר לשנות / ייאוש
האנשות שירצו לבוא, צריכות להיות עם תחושה של אמון בכך שהאירוע יצליח ליצור שינוי חברתי. מחד, זו טענה חשובה, ומאידך, ברור לנו שרצח או אירוע טראומטי, או סלב סטייל נינט, יצליחו להוציא את האנשות מהבית. כלומר, זהו טיעון שיש לשים אותו בפרופורציה.

3.2. אמון שאפשר לסמוך על הארגון שעומד מאחורי מי שהזמין אותך / חוסר אמון בארגונים
3.2.1. כדי לבנות אמון בארגון שעומד מאחורי האירוע, חשוב לזכור לתת לאנשים זמן, לא לפזר הבטחות, ומה שמבטיחים - לקיים.
3.2.2. כדי לתת לאנשות תחושה שהן מוזמנים לאירוע שאינו מנסה למחוק את זהותם, אפשר למשל לעשות שימוש בשיטת הרבעים הפמיניסטית, שמבטיחה ייצוג לזהויות נשיות שונות באוכלוסיה[1]: יהודיות-מזרחיות, יהודיות-אשכנזיות, לסביות ופלסטיניות. שיטה כזו יכולה לעורר אמון שההחלטות יתקבלו בהתחשבות באינטרסים או לפחות מבלי למחוק את הזהויות השונות המעורבות.
3.2.3 אנשים רוצות להרגיש שייכות לקבוצה. שלא נזכרים בנו פעם בשנה אלא מעדכנות אותנו כל שבועיים -שלושה או לכל הפחות כל רבעון. חשוב למצא את המשאבים כדי להפיץ NEWSLETTER.

3.3 אמון שהאירוע עצמו יהיה הצלחה
אנשות נוטים לרצות להצטרף להצלחה, לכן הם צריכות לקבל את התחושה שהאירוע יהיה מוצלח. זאת בעיקר על ידי כך שהאירוע ישווק בצורה מהודקת וללא תחושת אי וודאות לגבי מרכיביו: מיקום, תזמון, עלות, תוכנית וכדומה.

4. סביבה של קפיטליזם חזירי
השיטה הכלכלית שפועלת בזירה שבה אנו חייםות, ניאו קפיטליזם, יוצרת מציאות חברתית כלכלית עם תחושת מחסור חזקה. היא גורמת שלאנשות לא יהיה פנאי לאקטיביזם. אנשים עובדים יותר שעות, כדי לחזיק עצמן עם הראש מעל המים. נוצר לפיכך מצב שהאנשות שמצליחות להגיע לפעילות חברתית הן הומואים מהמעמד הבינוני-גבוה.

5. שיווק
5.1. תוכניה עם פיתויים כגון: בריכה, חתיכים בהזמנה, לתת אופציה של חצי נופשון. אולי כך מתוך שלא לשמה, יבוא לשמה. שיצאו X אנשים לבריכה, אבל עדיין יתקיימו דיונים עם מספר גדול יותר של אנשות.
5.1.1 אפשרי לשלב מופעי דראג, מסיבת 70s ועוד דברים מגניבים.
5.1.2. חיבור עם קבוצות מעניינות כגון הקווירחנה שיודעות לעשות שמייח ומסיבות. אולי שיתופי פעולה באופן עקרוני הם דרך מוצלחת להשיג יותר חשיפה ויותר נכונות של אנשות לקחת חלק באירוע.
5.1.3. כל מיני סדנאות של היכרויות, כי אנשות אוהבים להכיר אחת את השני.
5.1.4. תוכן על אירוטיקה, מיניות, סקס.
5.1.5 הקרנת סרטים.
5.1.6 אוכל. אוכל קווירי !

5.2. אנשות רוצות את הוודאות. לעשות CFP (קריאה למעוניינימות להשתתף בארגון) אחת, ואחרי זה להגיש מוצר הדוק. כשהתוכנית תישמע מגובשת ומובנית. זה יקנה ביטחון.

5.3. FACEBOOK ולשלוח הזמנה לאנשימות שכן מגיעות כדי שירשמו שהן מגיעות, וזה ייצור את הBUZZ. באותו עניין - מובילי דעת קהל ואנשות מגניבות שתגענה - תיצורנה סביבה אטרקטיבית גם לאנשים אחרים.

5.4. רשימת תפוצה גדולה, להגדלת הסבירות שיותר אנשימות יגיעו.

5.5. גרפיקה מלהיבה! זה מושך את העין וזה משכנע.

6. נוער
נוער יש להן את הזמן לקחת מעורבות. הם יכולות להתלהב מרעיון ואז להפוך אותו למציאות - כי יש להן את התעוזה והתמימות של נוער אבל בעיקר יש להם זמן.