שישה צבעים בונים קהילה גאה בישראל

החל מיום שישי אני סובל משיעול מטריד. הוא מטריד כי אני לא חולה. אילו הייתי חולה, הייתי מרשה לעצמי לנוח; אך אין זה פני הדברים. בכל מקרה, מי יכול להרשות לעצמו להיות חולה בכלל? כך אני מוצא עצמי במשרדי שישה צבעים, כרגיל לימי שני, כותב עדכון לבלוג שלי.

אני כותב את סיכום ישיבת הצוות בהפוגה שבין שני חלקיה של ישיבת הצוות. בחדר הסמוך דוד וברוך יושבים ולומדים עריכה. כחלק מן הרצון של קבוצת מה קורה להתרחב, לבצע את מלאכת העריכה בידי כמה שיותר ידיים. מחר בערב יגיע עוד פעיל למשרדים כדי לללמוד\לעשות עריכה.

במשרד יש אוירה של הפסקת חשמל: נפל לנו שרת המחשבים, שמשמש אותנו לעבודה שוטפת. דבר שמאוד מקשה לי על העובדה: איני יכול לשלוף טלפונים, איני יכול לקבוע\ לבטל\ להזיז\ לקדם\ לעצור – פרויקטים\ ישיבות\ חלומות\ פגישות ונזקים חברתיים אחרים שאני זומם.

מכאן עולה לי השאלה בעצם כיצד בונים ארגון. אני מניח שכל מני א\נשים לומדים את הדברים באקדמיה ולא באקדמיה של החיים (הארגונים) כפי שאני למדתי. האם להם יותר קל או יותר קשה? איני יודע. אבל בטח יש להם אוסף של מושגים שהם יכולים להעזר בהם ברגעים שבהם צריך הסבר לדברים.

כך הרגשתי בחלק הראשון של ישיבת הצוות, שנערך מוקדם יותר היום. אני מניח שאני עוד אצטרך לתת על הדברים הללו את הדעת בחלקה השני של ישיבת הצוות, שייערך בהמשך היום. לו אני וברוך היינו מגיעים מאותו רקע ארגוני, אני מניח שהיה לנו הרבה יותר קל ללבן את הסוגיות הללו. אך כיון שאנו מגיעים עם רקע ארגוני וניסיון חיים שונה, לפעמים קצת קשה לנו להבין למה כל אחד מאיתנו מתכוון. בטח הייתי מוציא הרבה פחות אוויר בניסיונות להסביר את עצמי. מי יודע, אולי אפילו תהליכים היו מתקדמים הרבה יותר מהר.

בכלל "תהליכים" זה דבר שאופייני תמיד לארגונים שלא למטרות רווח. בכל ארגון, בלי תלות במטרות שלו, קיימים תהליכים ארגוניים שונים. גם במפעל ייצור הרי ישנו "תהליך" של פיתוח מוצר. לבתי החרושת יש בדרך כלל קו ייצור מסודר אחד לפחות, אבל ארגונים שלא למטרות רווח תמיד נמצאים בתהלכים. "תהליך" זה כנראה שם קוד למשהו שאני עדין לא יודע מהו.

אז עד התהליך הבא, או עד שיפסק לי השיעול, אלדד