שישה צבעים בונים קהילה גאה בישראל

במהלך השנים האחרונות אנו עדים לקריסת התפיסה של המדינה כגוף החזק בחברה. החברות המסחריות, ובעיקר הבינוניות והגדולות שבהן, הפכו לרב לאומיות. כעת הן לא זקוקות לחסדי המדינה בה הם מתאכסנים, אלא מזמינים את המדינות השונות לשחק לפניהן, וזו שתציע את ההצעה הכי אטרקטיבית, תזכה בהון. את המשילות של המדינה מחלישות עוד קבוצות אינטרס רב לאומיות אך "לא ממשלתיות", כמו האומות המאוחדיות, קרן המטבע העולמית ואף ארגוני זכויות אדם, סביבה ועוד. המדינה עצמה עומדת בפני דרישות להפרטת שירותיה, הן מצד בעלי ההון והן לאור טענות הציבור לאטימות הפקידות הממשלתית והסחבת הבירוקרטית. תהליך עולמי זה ידוע בכינויו התכווצות המדינה - The
Shrinking of The State.

בהשלמה לתהליך זה, של התכווצות במגזר הראשון (המדינה) והרחבת המגזר השני (המגזר הפרטי, עסקים) - ניצבת דרישה הולכת ומתחזקת של החברה, לראות בעסקים נושאים באחריות חדשה. ודרישה זו מופנית אל עסקים קטנים כגדולים, ולא רק מול חברות רב לאומיות. אחריות לחברה, לקהילה - אחריות שפעם ישבה על כתפי המדינה, וכיום, נראה יותר הגיוני לדרוש את התמיכה מהגביר החדש: העסקים.

מי שהוביל את הליך ה"חינוך מחדש" לעסקים, וניסה להסביר להם עד כמה המעורבות והתרומה לקהילה היא שדווקא תסייע לעסקים בקידום היעדים העסקיים שלהם - היא עמותת "מעלה". לאחרונה זו פרסמה דו"ח מסכם למעורבות עסקים בקהילה ב-2007 - שבו לא יצא לי אישית לעיין, אבל חברינו, מנכ"ל הבית הפתוח לשעבר, וכיום יו"ר האגודה לזכויות האזרח - מר חגי אלעד, התייחס לכך במאמר שפרסם אתמול.

רציתי להמליץ לכם לקרא את המאמר של חגי, כי הוא בעצם מבחין בשני תהליכים סמויים ומציב אותם במרכז שולחן הדיון הציבורי. ראשית, בשנת 2007, התרחבות ברווחי החברות המסחריות לא הובילה להתרחבות בהוצאותיהן בתחום המעורבות בקהילה. כלומר, לא אמור להיות קשר בין נפח פעילות העסק לבין תרומתו לקהילה. חגי וגם אני סקרנים לדעת האם טענה זו תעמוד גם השנה, לאור המשבר בשווקי העולם. שהרי אם יקוצצו נפחי התרומה לקהילה, הפרשנות היחידה שתתקבל כאן היא, שהתרומה לקהילה הפכה למסע יחסי ציבור, שיווק לחברות ותו לא. כלומר, אין כאן באמת אחריות, אלא מאמץ פרסומי-תדמיתי-שיווקי.
שנית, טוען חגי, המדינה, שכולנו צופים בה מתכווצת, - אליה פתאום נושאים בעלי העסקים את עיניהם. ובאחד, גם קהל הארגונים לשינוי חברתי והמגזר השלישי (ארגונים לא מדינתיים ושלא למטרות רווח) כולו - פונים, לאור המשבר בשווקים, בבקשה לעזרה מהמדינה. והרי יש כאן שינוי מגמה - חגי רואה כאן אולי סוף לתהליך ההתכווצות והוספת קצת נפח למדינה. נפח שמתחיל באחריות של המדינה לחברה - אותה אחריות שנזנחה עם התכווצותה של המדינה אל מול תאגידי הענק וההפרטה.