שישה צבעים בונים קהילה גאה בישראל

בשנה שעברה החלטנו לעשות את המעשה. הביקוש ליומנים הקהילתיים ירד מתחת לגבול הכדאי להדפסה בבית דפוס מסחרי (פחות מ-50 עותקים) ומצד שני, גילינו צורך הולך וגובר בהקמת "בית דפוס קטן" בעמותה, בעיקר לצרכי הדפסות קטנות. "בית הדפוס" הוא למעשה שלוש מכונות: מדפסת לייזר צבעונית, מכונת למינציה (ציפוי בניילון) ומכונת כריכה בספירלה. רכישת המכונות נתרמה בשלמות ע"י שניים מהתורמים הגדולים של העמותה, שהבינו שיש בציוד הזה בכדי לחסוך לעמותה משאבים מיותרים, כשאנו נדרשים להתרוצץ ברחבי הארץ עם הזמנות שעלות הפקתן קטנה ממחיר הדלק לאיסופן. בנוסף, הייתה אז הציפייה להשתלב במרכז הקהילתי, ואולי לסייע לעוד עמותות לחסוך משאבים. מלבד היומן, בית הדפוס הקטן שלנו עוסק בעיקר בהפקות מזעריות של הזמנות לאירועים (30-120 הזמנות לכל אירוע כזה).
כבר בעת רכישת המכונות, לפני מעל שנה, ידענו שאנו צריכים גם גיליוטינה. מעין מכשיר כזה שגוזרים איתו את הנייר באופן מדוייק. בהתחלה חשבנו שאפשר לוותר על זה, כי בעצם אפשר לחתוך עם סכין יפאנית וסרגל, בדיוק דיי גבוהה. בנוסף, העלות של גיליוטינה המסוגלת להתמודד עם גזירה של מעל 10 עמודים במכה אחת, היא מעל חמש מאות ש"ח. בשנה שעברה אני באופן אישי גם התנדבתי לבצע את כל גזירות היומנים, בהתחשב בעובדה שמקום עבודתי שכן בסמיכות לסניף של חנות לציוד משרדי, בה היה ניתן להשתמש בחינם בגיליוטינה של החנות.
השנה המצב קצת שונה. את עבודתי באותו מקום עבודה סיימתי, כך שכל החיתוכים של ההזמנות והיומנים עברו לשיטת הסכין היפאנית. הקושי העיקרי בשיטה הזו הוא, שהיא לוקחת המון זמן. חוץ מזה היא גם לא כל כך דייקנית.
אחרי כמעט חודשיים של חיתוך יומנים קהילתיים, נשברנו אתמול, כאשר פיספסנו את המועד לשלוח הזמנות לאירוע ההתרמה שאנו מתכננים לערוך בחיפה בעוד שבועיים, לבית דפוס. האיחור גרר אוטומטית צורך להפעיל את בית הדפוס הקטן שלנו כאן בעמותה. מייד נזכרנו: הפעם קונים גיליוטינה. כבר הייתי בעצמי מוכן לתרום את ה-300-400 ש"ח ולרכוש אותה, אחת ולתמיד. החלנו בחיפושים ברשת, איפה יש גיליוטינה. לא רצינו לבלות את בוקרו של ערב החג בשיטוטים בין חנויות לציוד משרדי. עשינו כמה טלפונים והנה מסתבר, שליד משרדי העמותה, בסניף קרביץ חדרה, ממתינה לנו גיליוטינה במחיר הזעום של 240 ש"ח בלבד. שמנו פעמינו מייד לחדרה. אפילו לא אכלנו ארוחת בוקר.
כמעט ארבעים דקות אחרי כן, אחרי שהזענו ומצאנו חנייה, המוכר בחנות נזכר להגיד שהוא "לא כל כך מבין בגיליוטינות" ושהוא חשב שלוח השרטוט שהם מוכרים הוא בעצם גיליוטינה. המוכרת הראתה לנו גיליוטינה עם גלגלת, שזו גיליוטינה שמאפשרת חיתוך של כל דף בנפרד, אחרי שבטלפון אמרו "כן, אפשר לחתוך איתה 20 דף". ליבנו נשבר.
החלטנו לוותר. את החיתוך נשאיר שוב לידיה הנאמנות של הסכין היפאנית. עד היומן הבא.

נ.ב. דרוש/ה מתנדב/ת המתגורר/ת או מועסק/ת בסמיכות לגיליוטינה (או סניף של רשת חנויות לציוד משרדי שיש בה גיליוטינה כזו)... צרי/צור קשר בדחיפות :-)

נ.ב.2: כשהגעתי לבית הוריי, כמה שעות לאחר מכן, נתבקשתי לסייע בגזירת רצועות נייר כדי להכין קישוטים לסוכה. אויש, חוק מרפי.

חג סוכות שמח, ברוך אורן וצוות העמותה