שישה צבעים בונים קהילה גאה בישראל

כותב ידידי יוסי וולפסון לאתר גוגי: "לאחר הרצח בחרו "ראשי הקהילה הגאה" (תמיד תהיתי מה הקריטריון להשתייכות לקבוצה הזו) אסטרטגיה ברורה. נעשה מאמץ אדירים למנף את הרצח כדי להגביר את הלגיטימיות של הקהילה בקרב הזרם המרכזי באליטה הפוליטית של ישראל. ביבי נתניהו ביקר בבית האגודה. גדעון סער כתב מאמר מרגש ונאם בעצרת. גם לימור לבנת נאמה, ואפילו נשיא המדינה (אף על פי שלא הצליח להוציא מפיו את המלה הומוסקסואלים - שלא לדבר על "טנסג'נדרז"). במצעד הגאווה בתל אביב ראינו את ציפי לבני. את רון חולדאי אין טעם אפילו להזכיר.
"עבור המילים האלה, של פוליטיקאים מהצד הימני של המפה הפוליטית, שילמנו מחירים גבוהים. אולי כדאיים, אולי לא - תשפוט הקוראת. דמויותיהם של הנרצחים טושטשו ומותגו. הם נמכרו לציבור כלא יותר מאנשים טובים שאהבו לעזור לזולת. פרטי אישיות, השקפת עולם, אורחות חיים, עמדות פוליטיות - כל אלה נמחקו, אם נתפסו כמסוכנים לפרויקט החיזור אחר הזרם המרכזי. (אב שנהרג במהלך שירות צבאי הוא, כמובן דבר אחר). אפילו טבעונות נתפסה, כנראה, כמשהו מאתגר, שיכול לפגוע במיתוג של הרוג כ-"כל אחד" (ולכן גם אף אחד).
"במקביל, הושתקו הקולות הלא-ממושמעים בתוך הקהילה. יוזמות קהילתיות מלמטה, שהדגישו קולות מודרים בתוך הקהילה, נרמסו לטובת ממלכתיות מוכתבת מלמעלה. העימות בין "ראשי הקהילה" לבין פעילים קהילתיים, שניסו ליצור תרבות קבלת החלטות דמוקרטית, הגיע עד כדי כך שאנשים הרגישו צורך לבטא את עצמם באמצעות אירועים אלטרנטיביים לאירועים הרשמיים של הקהילה. אחד הראשונים היה עצרת הנוער בכיכר רבין. בין האחרונים אפשר למנות את המצעדים הנוספים שהתקיימו השנה ביום של מצעד הגאווה העירוני בתל אביב."

הדברים מתחברים מאוד לדברים עליהם דיברתי בכנס סקס אחר האחרון, במושב על הפוליטיקה של הקהילה אחרי הרצח.
בקיצור - ממליץ לכם לקרא את המאמר המלא של יוסי: http://www.gogay.co.il/content/article.asp?id=9287